הגדרה^[1] - במחלוקת שבין חכמים ראשונים ואחרונים, הלכה כאחרונים

באמוראים

הכלל וטעמו

כלל זה לא נזכר בתלמוד, אבל נמצא בגאונים ובראשונים: כל מקום שחולקים שני אמוראים ולא נאמרה הלכה כמי, הלכה כבתראי^[2] (סדר תנאים ואמוראים כה, וראה להלן, וראה שם נ; אגרת רב שרירא גאון [לוין] עמ' 38; רי"ף עירובין לה א, ויומא ג ב ועוד; מבוא התלמוד לר"ש הנגיד; ספר הכריתות ימות עולם ג ו; רא"ש עירובין ב ד ועוד; הליכות עולם ה ג; ועוד), לפי שהאחרונים דקדקו יותר מהראשונים להעמיד הלכה על בוריה (תוספות קדושין מה ב ד"ה הוה עובדא), שהאחרונים ידעו סברת הראשונים וסברתם, והכריעו בין אלו הסברות, ועמדו על עיקרו של דבר (רא"ש סנהדרין ד ו).

בדורות שקדמו לאביי ורבא

• יש מהראשונים סוברים שכלל זה אמור בכל האמוראים האחרונים לגבי הראשונים, אפילו באלו שקדמו לאביי ורבא (ראה רי"ף יומא שם, ובבא מציעא כא א; תוספות ראש השנה לד ב ד"ה לדידי ובעוד מקומות; רא"ש מועד קטן ג כ, בשם הראב"ד, וראשונים רבים נוספים), אלא שכשנחלקו פנים אל פנים, תלמיד עם רב, אין הלכה כתלמיד במקום רב, אבל כשלא נחלקו פנים אל פנים, אלא כשני חולקים אחרים, או שהתלמיד האריך ימים אחר רבו וחולק עליו, בזה אמרו הלכה כבתראי (ראה רשב"א ור"ן שבת קמא א ד"ה אלא; מגיד משנה שבת ב טז. וראה בארוכה ביד מלאכי קסז, וראה ערך אין הלכה כתלמיד במקום הרב).

• ויש סוברים שלא נאמר הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך, אבל באמוראים שקדמו להם, אף כשלא נחלקו פנים אל פנים, אין הלכה כתלמיד במקום הרב (סדר תנאים ואמוראים כה; מבוא התלמוד לר"ש הנגיד; תוספות ברכות לט ב ד"ה מברך, וקדושין מה ב ד"ה הוה; רא"ש שבת יט ה, ובכמה מקומות; תוספות יום טוב עדיות ב ג; ים של שלמה חולין א נג, ושם ח יח, ועוד אחרונים הביאם ביד מלאכי שם).

• יש מהאחרונים שסוברים לדעת ראשונים, שקודם אביי ורבא אם נחלקו פנים אל פנים אין הלכה כתלמיד במקום הרב, ואם לא פנים אל פנים הלכה כבתראי, ולאחר אביי ורבא אפילו כשנחלקו פנים אל פנים הלכה כבתראי (יד מלאכי שם בדעת הרשב"א והר"ן ועוד; שו"ת חות יאיר צד).

בטעם ההבדל כתבו ראשונים לפי שקודם אביי ורבא היו התלמידים שונים מה שקיבלו מרבם, אבל מאביי ורבא ואילך חקרו כל הדעות, ופעמים שמצאו שהרב הולך בשיטה שאינה הלכה (קיצור כללי הש"ס בשם גאון; מהרי"ק פד).

באביי ורבא עצמם כשנחלקו עם רבותיהם, נחלקו ראשונים אם אומרים בהם אין הלכה כתלמיד במקום הרב (רא"ש עירובין ב ד, בדעת הרמב"ם), או שאומרים הלכה כבתראי (רא"ש שם, בדעת הראב"ד והרז"ה). וכן נחלקו ראשונים במחלוקת אביי ורבא עם תלמידיהם (ראה רשב"א שבת קמא א, וראה שו"ת הב"ח נה. וראה ערך אין הלכה כתלמיד במקום הרב).

הלכה כתלמוד בבלי

אף בטעם שהלכה כתלמוד בבלי כשנחלק עם תלמוד ירושלמי (ראה ערך הלכה: בבבלי וירושלמי), יש מהראשונים שכתבו שהרי זה לפי שהבבלי הוא אחרון, וראו את תלמוד ירושלמי וידעו שאין לסמוך עליו באותו דין, והרי כלל הוא שהלכה כבתראי (רי"ף עירובין לה ב; אשכול [רצב"א] ב עמ' 49, בשם רב שרירא גאון).

כנגד כללים אחרים

הלכה כבתראי אפילו במקום שסותר כללי הלכה אחרים, כגון:

• כנגד הכלל שהלכה כפלוני נגד פלוני (סדר תנאים ואמוראים כד; מבוא התלמוד לר"י עקנין עמ' 4);

• כשהאחרון הוא יחיד נגד רבים (ראה רי"ף קדושין יט א, ועוד מקומות, הביאם ביד מלאכי קסט; פרי מגדים יו"ד ח כללים באיסור והיתר, בשם כנסת הגדולה), שכיון שהאחרונים ראו דברי הראשונים וסתרו אותם בטענות, מן הסתם היו הראשונים מודים להם (פרי מגדים שם);

• כנגד הכלל של הלכה כדברי המכריע (ראה ערכו. ראה רי"ף ברכות לא ב);

• אפילו כשפשטות המשנה נגדו (רי"ף גיטין עה ב, וראה רמב"ם גרושין ח יט, ומגיד משנה שם);

• כנגד הכלל שהלכה כמיקל בעירוב (רשב"א עירובין עד ב ד"ה ולענין; ריטב"א שם ד"ה והסכימו).

כשהראשון מדורות קודמים

הלכה כבתראי אפילו במקום שחולקים על אמוראים שהיו בדורות קודמים (יד מלאכי קסח, על פי רי"ף ותוספות ועוד ראשונים).

מחלוקת האחרונים עם הראשונים

יש שכתבו שאין אומרים הלכה כבתראי אלא כשהכריעו במחלוקת שנחלקו בה כבר, אבל לא שיחלקו אחרונים עם הראשונים, ודבר זה לא היה ולא יהיה, ועל כיוצא בזה אמרו אם משה לא אמרו - אלעזר מנין לו (ראה ספרי במדבר קלג), ואם רבי לא שנאה - רבי חייא מנין לו (ראה עירובין צב א. יעיר אוזן מערכת ה נא, בשם הרמב"ם בכתב יד. ולא נראה כן מכל הראשונים לעיל).

כשהראשון מאריה דתלמודא

כשאמורא אחרון חולק על אמורא ראשון שהוא "מאריה דתלמודא", יש שכתבו שנחלקו ראשונים אם אומרים בו הלכה כבתראי (ראה בית יוסף או"ח ע. וראה תוספות עבודה זרה נט ב ד"ה אמר רב פפא).

בדאורייתא ובדרבנן

הלכה כבתראי אפילו כשנחלקו בדבר שהוא מן התורה (ראה מים חיים עבודה זרה ב יב). בדברי סופרים אם היו הראשונים מקילים, יש שכתבו שהולכים אחריהם (רא"ש מועד קטן ג כ).

כשהראשון הוזכר אחרון

כשהגמרא מזכירה את האמורא הראשון לבסוף והבתרא בתחילה, הלכה כאמורא הראשון, שכוונת הגמרא להשמיענו שהלכה כמותו (תוספות עבודה זרה כב א ד"ה אין; רא"ש בבא קמא א ה בתירוץ ב, בדעת רבינו תם).

כשהאחרון אומר בשם אחרים

אין הלכה כבתראי כשאומר משם אחרים (רא"ש בבא מציעא ג י).

כשהאחרון מסופק בדין

במקום שהדין פשוט לאמוראים ראשונים, ואמוראים אחרונים מסתפקים בדבר:

• יש ראשונים סוברים שאין ספקו של האחרון מוציא מידי ודאי של הראשון (מלחמות לרמב"ן על הרי"ף בבא קמא יא ב, בשם רבי שמואל הנגיד).

• ויש סוברים שכיון שהאחרונים ראו פשיטות הראשונים ולא קיבלוה, אף לנו אין הדבר יוצא מידי ספק (מלחמות בבא קמא שם, בדעת הרי"ף, וראה בשלטי גבורים שם, בשם ריטב"א).

כשהאחרון כתלמיד לפני רבו

אם לא בא האמורא האחרון לחלוק על הראשון אלא היה נושא ונותן עמו כתלמיד לפני רבו, הלכה כראשון (רא"ש גיטין ו ז, בדעת רב האי גאון).

בפוסקים

• יש סוברים שאף במחלוקות הפוסקים שאחר התלמוד הלכה כבתראי (מהרי"ק פד; שו"ת מהרשד"ם אהע"ז קיד; גט פשוט כללים ג, על פי רא"ש סנהדרין ד ו), במקום שדברי הראשונים כתובים ומפורסמים, אבל כשנמצאו דברי קדמונים שלא נדפסו - אין צריך לפסוק כאחרונים, שאפשר שאם ידעו דברי הראשונים היו חוזרים בהם (מהרי"ק צו; רמ"א חו"מ כה ב; שו"ת רדב"ז ד אלף שסט (רצז); שו"ת מהר"ם אלשיך לט; ש"ך בהנהגת איסור והיתר ביו"ד רמב ח)^[3].

• יש סוברים שלא אמרו הגאונים הלכה כבתראי אלא על חכמי התלמוד, ולא על הבאים אחריהם, שלא ראו דבריהם ולא הבינו דרכיהם, ועוד שעד איזה זמן ימשך לומר הלכה כבתראי, ואם עד סוף העולם, הרי זה כחוכא ואטלולא ואסור להעלותו על לב שאין יחס לדורות אלו עם הראשונים (שו"ת מהר"ם אלשקר נג; ש"ך יו"ד הנהגת איסור והיתר שם, בשם יש חולקים, וכתב שיש להחמיר).

• ויש מחלקים שאם הפרש הדרגה שבין הפוסקים האחרונים לראשונים הוא כעין ההפרש שבין אמוראים אחרונים לאמוראים ראשונים, גם בפוסקים הלכה כבתראי, אבל אם יש ביניהם כמו ההפרש שבין אמוראים לתנאים, אין אומרים כן, שהרי גם אמוראים אין בכחם לחלוק על תנאים, ולכן חכם מדורותינו אין הלכה כמותו נגד בעלי התוספות וכיוצא מהראשונים (שו"ת מהר"ם אלשיך לט, הובא בש"ך חו"מ שם).

הערות שוליים