הגדרה^[1] - תינוק הנאסף מן החוץ, שאין מכירים לא את אביו ולא את אמו

אסופי ספק ממזר

מדאורייתא

דבר תורה אסופי כשר לבוא בקהל, שנאמר: לֹא יָבֹא מַמְזֵר (דברים כג ג) - ממזר ודאי לא יבוא, אבל ספק ממזר יבוא, והאסופי ספק ממזר הוא, לפי שכל אשת איש המזנה תולה בבעלה ואינה משליכה את ילדה, אלא שיש מיעוט ארוסות ומיעוט שבעליהן הלכו למדינת הים, שאינן יכולות לתלות בבעליהן, אבל לעומתן יש מיעוט של פנויות ושל אלו שמחמת רעב הן משליכות את ילדיהן, לפיכך הרי זה ספק השקול, שאין רוב כדי להכריע אם ממזר הוא (קידושין עג א).

מדוע אינו אסור שמא יקח אחותו

ואף על פי שאין אנו מכירים לא את אביו ולא את אמו, אינו אסור לישא אשה מחשש שמא יקח את אחותו, מפני שהוא דבר שאינו מצוי (קידושין עג א) - היינו שלא מצוי שתינשא לו אחותו (רש"י שם ד"ה אלא, בפירוש הראשון) או שהאסופי אינו מצוי ולא גזרו עליו חכמים (רש"י שם, בפירוש השני) - ואין אוסרים בעריות ומחזיקים אותן בשאר בשר מספק עד שיוודע בודאי שזו ערוה עליו, שאם לא כן כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם יהיו אסורים להינשא בכל מקום, שמא יפגעו בערוה (רמב"ם איסורי ביאה טו כט, על פי יבמות לז ב).

בממזרת

האסופי מותר מן התורה לישא ממזרת, שנאמר בִּקְהַל ה' (שם) - בקהל ודאי לא יבוא, אבל בספק קהל יבוא, והאסופי ספק קהל הוא (קידושין שם).

אכן חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו ספק ממזר לבוא בקהל, ולפיכך האסופי אסור לישא בת ישראל (קידושין שם; רמב"ם שם כא).

באסופית

תנאים ואמוראים נחלקו אם אסרוהו גם באסופית כמותו: יש אוסרים (רבי אליעזר במשנה שם עד א; רב שם עה א), וכן הלכה, לפי שאנו חוששים שמא אחד מהם אינו ממזר והשני ממזר (רמב"ם שם כג,לג; טוש"ע אה"ע ד לו); ויש מתירים (משנה קדושין סט א; שמואל שם עה א).

להלכה שהדבר אסור, אם נשאו, לא יקיימו, אלא יוציאו בגט, והולד ספק כאבותיו (רמב"ם שם; טוש"ע שם)^[2].

תקנת האסופי

אין לאסופי תקנה, אלא שישא גיורת או משוחררת, שהגרים וממזרים מותרים זה בזה אבל הולד נשאר אסופי, בין שהאסופי נשא גיורת, ובין שגר נשא אסופית, לפי שהולד הולך אחר הפגום (רמב"ם שם כג- כד; טוש"ע שם).

סימניו

כל תינוק הנאסף מן החוץ אינו בחזקת אסופי, אלא כשהוא נמצא מושלך בצורה כזו שמוכח שלא חסו על חייו, ורגלים לדבר שפסול הוא; אבל אם נמצא בצורה כזו שמעידה שחסו על חייו, הרי שאלמלא היה ילד כשר לא היו טורחים לעשות לו כך, ואין הוא בחזקת אסופי (קדושין עג א-ב; רמב"ם איסורי ביאה טו לא; טוש"ע אה"ע ד לא).

כשאינו בחזקת אסופי

תינוק שאינו בחזקת אסופי, אף על פי שאין מכירים את אביו ואת אמו, נושא אשה ואין חוששים שמא יקח אחותו (מגיד משנה שם כט, ובית שמואל שם ס"ק נד, על פי הרמב"ם שם)^[3].

נאמנות ההורים

נאמנות הורה אחד

תינוק שהיה מושלך בדרך, ובא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו, הרי זה נאמן, וכן אשה שאמרה זה בני, נאמנת; אבל לאחר שנאסף התינוק אין הם נאמנים, לפי שכבר יצא עליו שם אסופי (קדושין עג ב; רמב"ם איסורי ביאה טו ל; טוש"ע אה"ע ד לב).

יש אומרים שגם כשהם נאמנים, אינם נאמנים אלא בתינוק שאינו מדדה ממקום למקום, אבל תינוק המדדה, אין אביו או אמו נאמנים אפילו כשהוא מושלך בשוק, כי שמא לא זהו התינוק שמעידים אביו או אמו עליו (ירושלמי קדושין ד ב, לפי הרשב"א שם, והפוסקים לא הביאוהו).

בשני רעבון

אם היו שני רעבון, נאמנים אביו או אמו אפילו לאחר שנאסף מן השוק (גמ' שם), שמפני הרעב השליכוהו והם רוצים שאחרים יזונו אותו, ולפיכך שתקו עד שנאסף (רמב"ם שם; טוש"ע שם), או שבשני רעבון הרבה ילדים נשלכים, ולא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת הקול (רש"י קדושין שם ד"ה בשני).

בנאמנות זו מחלוקת ראשונים, אם היא רק כשהם מעידים לאלתר כשנאסף, או אפילו לאחר זמן (שתי הדעות במאירי שם, בשם יש אומרים).

נאמנות שני ההורים

אם שני ההורים העידו עליו: יש אומרים שנאמנים אפילו לאחר שנאסף (ירושלמי שם); ויש אומרים שאינם נאמנים (עצי ארזים ד ס"ק נה; צמח צדק אה"ע יג; ערוך השולחן אה"ע ד נא - בדעת הבבלי שם).

אסופי ספק גוי

בעיר שרובה גוים

נמצא תינוק מושלך בעיר שרובה גוים, הרי זה גוי (מכשירין ב ז):

• מותר להאכילו נבלות בידים (כתובות טו ב, ורש"י ד"ה להאכילו; רמב"ם איסורי ביאה טו כו; טוש"ע אה"ע ד לד).

• לענין פיקוח הגל בשבת, נחלקו ראשונים: יש אומרים שאין מפקחים עליו את הגל בשבת (רמב"ם שם; שו"ע שם); ויש אומרים שאין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב, ומפקחים אפילו ברוב גוי (רמב"ן ורשב"א שם; שיטה מקובצת שם, בשם הגאונים; טור שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים, וט"ז שם ס"ק יח).

• אין מצווים להחיותו (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), היינו לפרנסו כשאר עניי ישראל (רש"י שם ד"ה אלא); אבל אם מת ברעב מחוייבים להחיותו, ועדיף מפקוח הגל (שיטה מקובצת שם, בשם הרא"ה).

• אם קידש אשה - צריכה גט מספק (רמב"ם שם כה; טוש"ע שם לג), לפי שאנו דנים להחמיר ואין הולכים בזה אחר הרוב (פירוש המשניות לרמב"ם מכשירין שם), כיון שיש שם מקצת ישראל קבועים בעיר, ונידון כמחצה על מחצה ככל קבוע (מגיד משנה שם), או מפני שהוא כיוחסין, שאין הולכים בהם אחר הרוב, לפי שחכמים עשו מעלה ביוחסין (ט"ז שם ס"ק יז).

• אם נגח שורו, אפילו שהוא תם, את שור ישראל, משלם נזק שלם (כן משמע בגמ' שם)^[4]; ויש אומרים שאף כאן אין הולכים בממון אחר הרוב, ואינו משלם בתם אלא חצי נזק (שיטה מקובצת שם, בשם שיטה ישנה).

היה התינוק מהול בידי אדם, אף על פי שרוב גוי שם, דנים אותו כישראל (מאירי קדושין שם).

כשהתגייר

הטבילוהו בית דין לשם גירות, או שהגדיל והתגייר בעצמו, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שהרי הוא כאסופי רגיל (רמב"ם שם כו; שו"ע שם לג), מפני שכל קבוע כמחצה על מחצה, וכל שיש שם גם ישראלים באותה עיר הרי הוא ספק ישראל ואסור בממזרת, שאנו חוששים שמא אינו גר כלל, שיהא מותר בממזרת, וכן אסור בבת ישראל שמא הוא ישראל וספק ממזר (מגיד משנה שם; בית שמואל שם ס"ק נד).

• ויש אומרים שאם היו שם רוב גוים, הרי הוא כגר גמור (ראב"ד שם). אלא שיש שפירשו בדעתם שהוא כגר רק לענין שמותר בבת ישראל, מפני שאם הוא גוי הרי נתגייר, ואם הוא ישראל, הרי דבר תורה אסופי מותר בבת ישראל, אלא שחכמים גזרו עליו, ולא גזרו אלא בספק אחד אבל לא במקום שני ספיקות, אבל בממזרת הוא אסור, שיש כאן רק ספק אחד שמא הוא ישראל ואסור בממזרת (מגיד משנה שם); ויש אומרים בדעתם שאף בממזרת מותר, שמכיון שרוב העיר גוי, הרי הוא כגוי גמור שנתגייר (בית שמואל שם).

היו בו סימנים שאינו אסופי (ראה לעיל), לדברי הכל כשנתגייר הוא כישראל גמור (בית שמואל שם).

בעיר שרובה ישראל

נמצא התינוק בעיר שרובה ישראל, הרי הוא ישראל (מכשירין ב ז):

• אבדה לו אבדה חייבים להחזיר לו (כתובות טו ב; רמב"ם שם כו; טוש"ע שם לד), אף על פי שמוציא ממון מיד ישראל המחזיקה, ויש גם איסור בהחזרת אבדה זו אם הוא גוי [ראה בערך אבדה] (כתובות שם, ורש"י ד"ה להחזיר).

• אם נגח שורו של ישראל לשורו, אין הישראל חייב לשלם לו, לפי שאין הולכים בממון אחר הרוב (מגיד משנה שם; טור שם); ויש סוברים שחייב לשלם (תוספות יומא פה א ד"ה לא צריכא), לפי שכבר הוחזק משעה שנולד לישראל לשאר דינים (ים של שלמה כתובות שם; הפלאה שם).

• אם הרגו ישראל, אינו נהרג עליו (רמב"ם שם כה), לפי שיש שם מקצת גוי קבועים בעיר, וחשוב כמחצה על מחצה (מגיד משנה שם), או לפי שאין דיני נפשות גרועים מיוחסין, ואין הולכים בהם אחר רוב אחד, אלא אם יש פעמיים רוב (כן משמע במגיד משנה שם כז).

• בא על בת ישראל, פסלה לכהונה, לפי שאנו מחמירים בדברים אלו מספק (פירוש המשניות לרמב"ם מכשירין שם).

• אם קידש אשה, נחלקו ראשונים בדינו: יש אומרים הרי זו ספק אשת איש, מפני שהוא ספק גוי, והבא עליה פטור, שאין הורגים על הספק (רמב"ם שם כז), לפי שאין דיני נפשות גרועים מיוחסין (מגיד משנה שם), או מפני שכל עניני קידושין ותפיסתם מדיני יוחסין הם (ביאור הגר"א אה"ע ד ס"ק צח, לדעה זו); ויש אומרים שאינו ספק גוי, והבא עליה נהרג, לפי שגם בדיני נפשות אנו הולכים אחר הרוב (ראב"ד שם), וגם קידושיו קדושי ודאי הם, ולא אמרו מעלה עשו ביוחסין אלא להשיא לכהונה, אבל לישראל כשר מחזיקים אותו על פי הרוב (מאירי שם).

• היתה אסופית, אסורה לכהן, אפילו במקום שאין לחוש שהיא ממזרת, שחוששים שמא בת נכרים היא (רש"י כתובות שם ד"ה אבל).

בעיר שהיא מחצה ישראל ומחצה גוים

נמצא התינוק בעיר שהיו בה מחצה על מחצה ישראל וגוים, הרי הוא כישראל מספק:

• נחלקו ראשונים אם חייבים להחיותו ולפקח עליו את הגל בשבת (רמב"ם שם כו; שו"ע שם לד); או שאין חייבים להחיותו אלא אם כן יש שם רוב ישראל (שיטה מקובצת כתובות שם, בשם הרא"ש והרשב"א; טור שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים)^[5].

• לענין נזקין הרי הוא ככל ספק ממון, שאנו אומרים המוציא-מחברו-עליו- הראיה (כתובות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואם נגח שורו את שור ישראל משלם חצי נזק, אם היה השור תם, ואם נגח שור ישראל את שורו, הישראל פטור (גמ' ותוספות שם ד"ה לא).

• אין מחזירים לו אבדה, שאנו אומרים לו הבא עדים שישראל אתה (תוספות יומא פה א ד"ה להחזיר).

• נותנים עליו חומרי גוי, שלא לעסוק בתורה, ושאם קידש אשה ובא ישראל וקידשה, תפסו גם קדושי שני (ר"ש משאנץ מכשירין שם, על פי תוספתא מכשירין (צוקרמאנדל) א ח).

נכרית שהביאה ילד ואמרה שהוא ישראל

נכרית, שהביאה ילד, ואמרה שישראלית נתנה לה אותו להניקה ולא מצאתה עוד, אינה נאמנת, ואנו דנים אותו כגוי (מהריב"ל ח"ג צח; באר היטב שם ס"ק מג, בשמו).

באימוץ

כאשר רוצים לאמץ ילד מאם יהודיה יש לברר שאין הוא אסופי (שו"ת אגרות משה יו"ד א קסב, ושם אבהע"ז א ז), ואם הילד ממקום שרובו עכו"ם – אין לחשוש כלל שהוא אסופי (שם יו"ד ג קד. וראה שו"ת אור לציון ח"א אבהע"ז ד; שו"ת יביע אומר ח"ח אבהע"ז יג).

קריאת שם אביו

בגט

אסופי שמגרש אשתו, הואיל ואם לא הזכיר שם אבי המגרש בגט, הגט כשר (ראה בערך גט), כותבים את שמו בלבד (שו"ת הרשב"א ח"ב יז; שו"ע אה"ע קכט ט).

בעליה לתורה

בעליה לתורה נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים שקוראים את האסופי בשם אבי אמו (רמ"א או"ח קלט ג), אם באה והעידה עליו, באופן שהיא נאמנת, כגון אם העידה לפני שנאסף, או לאחר שנאסף בשני רעבון (מג"א שם סק"ג, ומחצית השקל שם).

• ויש אומרים שאם אתה קורהו בשם זה לתורה, אתה בא לכתוב כך את שמו בגיטין, ונמצא גט פסול, אלא קורים אותו "בן אברהם", ואין בזה פסול, שכולנו בני אברהם אבינו (ט"ז שם סק"א).

אם אין ידוע שמו של אבי אמו, לדברי הכל קורים אותו בשם בן אברהם, כמו לגר (רמ"א שם)^[6].

הערות שוליים