הגדרה - חבור של דברים נפרדים, על ידי דבר המצרפם.

סיכום תמציתי

אגד כלי

הגדרתו

אדם שהוציא בשבת מרשות לרשות חלק מכלי שנמצאים בו חפצים שונים, נחלקו אמוראים בדינו:

• יש מי שאומר שכל זמן שלא הוציא את כל הכלי לרשות האחרת, והכלי עדיין אגוד לרשות שהיה שם, הרי זה נחשב כאילו גם החפצים שבתוכו עדיין אגודים על ידי הכלי לרשות שהיו שם^[1], ולכן אינו חייב משום הוצאה, שאין חיוב הוצאה בשבת אלא כשמוציא את כל החפץ.

• ויש מי שאומר שאין אגד הכלי חשוב אגד, והחפצים שכבר יצאו חייב עליהם (מחלוקת חזקיה ור' יוחנן שבת צא ב, וברש"י שם ד"ה אבל) .

הלכה שאגד כלי שמו אגד, ולפיכך קופה שהיא מלאה חפצים, והוציא רובה מרשות לרשות - פטור, אף על פי שבודאי יצאו חפצים לרשות אחרת, כל שלא הוציא את כל הקופה (רמב"ם שבת יב יא). ואף אם יצאו כל החפצים לרשות השניה, ונשאר רק חלק מן הכלי ברשות שהיה בתחילה, הרי הוא פטור, לפי שאגד הכלי נחשב כמאגד כל החפצים למקום שהוא אגוד שם(שבת צא ב, לדעת ר' יוחנן)^[2].

הלכותיו

הוציא מקצת הקופה, וחזר והוציא אחר כך את כל הקופה - אינו חייב, לפי שגם אחר כך בעקירה שניה לא היתה הוצאת כולה, שהרי כבר יצא לפני כן מקצת מן הכלי לרשות השניה (ירושלמי שבת י ב, לפי הפני משה; מגיד משנה שבת יב יא).

לא אמרו אגד כלי שמו אגד אלא בכלי שיש לו תוך, מפני שאפשר להחזיר את החפצים שיצאו למקומם על ידי שיחזיר את הכלי, ולפיכך הם אגודים על ידי הכלי; אבל כלי שאין לו תוך, והחפצים נמצאים עליו בצורה כזו שאם ימשוך את הכלי לא יחזרו החפצים למקומם - אין אגד הכלי שמו אגד (תוס' פסחים פה ב ד"ה בנגררין; זרע אברהם ב א בדעת הרמב"ם).

אגד גוף

העומד בשבת ברשות היחיד או ברשות הרבים, ופשט ידו לרשות השניה וחפץ בידו, נחלקו אמוראים:

• יש מי שאומר שאגד גופו שמו אגד, שהיד נגררת אחר הגוף, ולכן נחשב הדבר כאילו החפץ עדיין במקום שהוא עומד שם ולא נעקר מרשות שהיה שם תחילה.

• ויש מי שאומר שאגד גופו אינו נחשב לאגד, ולכן החפץ שביד נחשב כמונח ברשות שהיד נמצאת בה (מחלוקת אביי ורבא שבת צב א).

במחלוקת זו נחלקו גם הראשונים:

• יש פוסקים שאגד גוף אין שמו אגד, ולכן אם פשט ידו בתוך שלשה טפחים סמוך לארץ, הרי זה כמי שהניח בארץ וחייב (רמב"ם שבת יג ה-ו; רבנו חננאל שבת צב א; רשב"א שם); אבל למעלה משלשה טפחים מן הארץ, אף על פי שאין אגד גוף נחשב אגד, מכל מקום אין שם הנחה, מפני שלמעלה משלשה טפחים אינו נחשב כמונח בארץ (רש"י שבת צב א ד"ה התם; רשב"א ורבנו חננאל שם).

• ויש חולקים ופוסקים, שאף למטה משלשה טפחים אגד גוף שמו אגד, והוא פטור (מגיד משנה שבת יג ו, בשם יש מפרשים; כסף משנה שם, בשם רמ"ך וראב"ד).

אגד על ידי כריכה

הלכות בהן יש חיוב של אגד

בחמשה עניינים הלכתיים ישנו חיוב לעשות אגד, ואגד זה הוא הכשר מצוה:

• בפסח מצרים נאמר: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב (שמות יב כב), והכוונה היא שיקחו שלשה קלחים של אזוב (ראה ערכו), ויכרכם באגודה אחת (רש"י שמות יב כב). ושנו במכילתא: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, מכאן אתה למד כל לקיחות שבתורה [במצורע, בפרה ובלולב] שאינן אלא אגודות (מכילתא שמות יב כב).

• במצורע ביום טהרתו נאמר: וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב (ויקרא יד ד). וכך שנו: כיצד הוא עושה, נוטל ארז ואזוב ושני תולעת, וכורכן בשירי לשון (תורת כהנים מצורע א א; נגעים יד א).

• בפרה אדומה נאמר: וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה (במדבר יט ו), ומצותו לכרוך הארז והאזוב בעודף של שני התולעת, שהוא לשון של צמר צבוע, שהיה ארוך יותר מהארז והאזוב (פרה ג יא).

• בהזאת מי חטאת נאמר: וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם (במדבר יט יח), ומצותו שיהיו שלשה קלחים באגודה אחת (פרה יא ט).

• בלולב נחלקו תנאים: ר' יהודה סובר שלולב צריך אגד, דהיינו לאגוד הלולב עם ההדס והערבה ביחד; וחכמים סוברים שלולב אינו צריך אגד, אלא שמכל מקום מודים שמצוה לכתחילה שיאגד ג' המינים משום הידור מצוה (סוכה יא ב, לג א). הלכה כדעת חכמים שאין חיוב לאגוד את הלולב, ומכל מקום מצוה לאגדו (רמב"ם לולב ז ו; טשו"ע או"ח תרנא א).

אגד בסכך

בעניינים ההלכתיים שנימנו לעיל יש חיוב מהתורה לעשות אגד. ולעומת זה בסכך סוכה יש איסור מדרבנן לעשות אגד, שחכמים גזרו על חבילי קש וחבילי זרדים שלא לסכך בהם, אלא אם כן התיר את אגדם, והאגד מעכב את ההכשר של הסכך (סוכה יב א; רמב"ם לולב ה י; טשו"ע או"ח תרכט טו).

אולם אגד בידי שמים לא שמו אגד לענין סכך, ולכן מותר לסכך בענפי אילן המחוברים יחד במוצאם סמוך לקרקע, ואף על פי שכורכם למעלה, שאיגודם הטבעי אגד בידי שמים הוא, ואינו נחשב אגד (סוכה יג א; רמב"ם שם ה יא; טשו"ע שם)^[3].

==הגדרת אגד==

כל דבר יחידי שאיגד אותו כשהוא בפני עצמו אינה אגודה, עד שיתן דבר אחר עמו ויאגדם יחד (סוכה יג א, וברש"י ד"ה ד"ה לא שמיה). ולפיכך אזוב אחד שיש בו שלשה קלחים, מפריד את הקלחים וחוזר ואוגדם (פרה יא ט).

אגד בשנים - נחלקו ר' יוסי וחכמים אם שמו אגד (פרה שם; סוכה שם).

ועיקר אגד בשלשה (סוכה שם).

הערות שוליים