[היפפען, שפרינגען] (ברכות כד) שוור עשר אמין (שבת קו) ואי לא לשוור נגרא (פסחים קי) לא תשוור נגרא (ב"ב צח) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שוור פי' כשנושאין אותו מבית מוכר מדלג ומפיק טעמו ממנו (סנהדרין סד) רבא אמר במשוורתא דפוריא פי' א"ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו העברה היכי אמר אביי שרגא דליבני ביני מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא פי' שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פי' משוורתא בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ או קא משוור ואם קפץ אומר שוור ליה והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא אפי' היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ בלשון ארמי אומר משל חמרא אכפא דגברי שוור פוריא הא ימי הפורים מנהג בכל העולם כולו שבחורי' עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא וכן עושה זה מקפץ בני עליה וחוזר ומקפץ עד שתושש כתו של תינוק ונופל (סנהד' צו) שוור בר שוורא שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא (ע"ז עא) אמר רבא חמרא שרי רוב משיורי ישראל פי' קופצין ובוזזין מקפץ על הגבעות תרגום ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקת' דאמהתא דמתילן לגבעתה: