[זיעבען] (ב"ק פ ב"ב ם) שבוע הבן פי' לבית המיל' ישוע הבן פי' יום לידת הבן כדכתי' והמליטה זכר ישוע ומילוט אחד הוא והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר זה פי' ר"ח ז"ל פ"א בערך ישע. (נזיר לב) אמר אביי לא ידעינן לאימתי והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך פי' חשוב מגלות בבל עד גלות טיטוס ע' של גלות בבל. ות"כ של בנין בית שני הרי ת"צ שנים שבעה פעמים שבעים שנחתך ונגזר על ירושלם להחרב ולכלה מקום מזבח שהיו מביאים חטאות ואשמות לכפר עונם ולהשלים בניין ירושלם שהיא בנין בית עולמים כמו עד כי יבא שילה ומלמשוח קדש קדשים שלא היה שם שום משיחה בעולם. ומחרבן ראשון היתה גזירה גזורה לחורבן שני והיינו דכתיב שבועים שבעים ומכאן יכלו לידע אימתי חרבן שני וכאן הוא אומר והיו ימיו מאה ועשרים ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' מלמד שהיתה גזירה גזורה קודם המבול ק"נ שנה וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם ואומר בשנת ארבע לאחז א"א לומר כן אלא שהיתה הגזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב גלות ולבנות ירושל' עד משיח נגד שבועים שבעה אלו שעשו בגולה ועלו ושבועים ששים ושנים שעשו בארץ ושבוע אחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצה שוממות. פ"א ותדע ותשכל ממוצא דבר כשתוצא ממספרך כ"א שנה שטעית עדיין לא הלכו מע' שנה של גלות אלא שבועים שבעה שהם מ"ט שנים ונותרו כ"א להשלים לע' עד שיבא משיח נגיד והוא כורש שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש ועתה כבר עברו שבעה שבועים משבועי' שבעים שנחתך על עמך חשוב מעתה ששים ושנים שבועים ושבעה שעברו הרי ששים ותשעה שבועים ועד תכלית ס"ב שבועים תתיישב ירושלים ותבנה רחובותיה שהן כלה ונחרצה ואותן של בית שני במצור ובמצוק היו ישראל שעשו מלחמות הרבה כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון ולאחר השבועים ס"ב יכרת משיח שתחרב ירושלם וישחיתה נגיד הבא זה טיטוס שישטוף הכל עד קץ מלחמת גוג ומגוג תהיה נחרצת שוממות והשבוע האחד שנחסר שלא נשלמו ע' שבועים לפי שבתחלת שבוע האחרון הגביר טיטוס ברית עם אומות אחרות לבוא על ירושלים חצי השבוע צר עליהם ולא יכול להם ובחצי השבוע היה בירושלים רעב גדול עד שאכלו שקצים ורמשים ואז תפשה והחריבה ונשבח זבח ומנחה ולפי שבא לירושלם בתחלת השבוע נחשב כאלו נחרב מיד (בכורות ה ובבראשית רבה פ' כ) נחש מוליד לשבע שנים שנאמר ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מהבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן אלא לומר לך כשם שבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מן הבהמה אחד לשבעה דהוו להו ז' שנים חתול לנ"ב יום בהמה טמאה לי"ב חדש (כתובות סג) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת (ב"ר פ' נ"ב) למה ז' דינרים מפני שהיא מתחייבת לעשות ז' מלאכות טוחנת ואופה מכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת המטה וטוות וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרים בשבת למה ג' מפני שהוא חייב לה ג' שארה כסותה ועונתה (סנהדרין נו ב"ר פ' ט"ז. רצו ה' אלהים על האדם לאמר) צוהו על שבע מצות וכו' (שקלים פ"ז) א"ר שמעון ז' דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן עכו"ם ששילח עולתו וכו' (זבין פ"ב) בשבעה דרכים בודקין תת הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' (בסוף מכשירין) ז' משקין הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב והדבש: