[ווינד, ווירמע] (פסחים קיו בגמרא הביאו לפניו מרור) צריך לשקועיה משום קפא פי' רב האי גאון עקר קיפה בלשון ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה והרוח שאוחז במעיים מן המאכלות נקראת קפא מפני שמנפחת והחרוסת סם הוא שטורדת אותה הרוח ולא היה שונה מריחא דחלא מיית אלא מריחא דחלא פקע ופי' קפא דחסא חמה הרוח והניפוח שיש בחזרת פוקעת ונטרדת בצנון וקפא דחמא אסותיה כרתי הרוח שבצנון נטרדת בכרישין קפא דכרתי חמימי הרוח שבכרשין נטרדת במים חמין אדהכי והכי פירוש עד כה יעד כה עד שיביאו לו מים חטים נימא הכי קפא קפא דכירנא ליכי ולז' בנתיך ולח' כלותיך דברים אלו אין לפרשם וקבלה הם כגון לחש שאין לו פי' ובלחש ובקמיעין אתה מוצא דברים כאלו אדם מדבר אם האבן או עם הארץ וביותר רוחות שיש באוכלין כי כן רואים כי רוחות מן השדים קשורין בהן וזה הלחש וכן כל דברי לחש וקמיעין אין אנו יודעין טעמיהם ומאין נאמרו עיין בערך פס ורבי גרשם פי' משום קפא למיקטל ארס שבירקות ואבינו רבי יחיאל פי' קפא תולעת כדי שתמות הקפא שבירקות מן החומץ שבחרוסת וכן פי' ר"ח קפא תולעת דתנא בתרומות האוכל תולעים שבעקרי אילנות ואת הקפא שבירק (א"ב פי' בל"י נפיחה ורוח):