[אקקער שעיל] (ב"מ פ) נשבר הקנקן פטור פי' דנקיט פרשא מרדע הואיל והוא מכוין את הפרה לתלמיה ועיות את השורה ונשבר הקנקן הוא משלם דנקיט מנא אותו שמהלך לאחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו וקנקן הוא המנא והוא את דכתיב את אתו את קרדומו (במגילת איכה כי רחק ממני ובירוש' בפ"ב בברכות) שרי תורך שרי קנקנך (פדנך) (ערובין קא) ורמינהי דלת הנגררת וקנקן הנגרר פי' קנקן אותו יתד שבמחרישה וסוגרין בו נמי פתחים ונועלין בהן אע"פ שאין גבוהין מן הקרקע ומבעי מתניתא שיהו גבוהין מן הארץ (א"ב פי' בנ"י עץ קשה ויבש):