[צאפפלען] (חולין לז) עד שתפרכס ביד וברגל (בריש אהלות) הותזו ראשיהם אע"פ שמפרכסין טמאים כגון הזנב של לטאה שהיא מפרכסת פי' מתנדנדין ומתנענעין (א"ב פי' בלשון יוני פעל המרקד ותרגום ירושלמי בפסוק וישלח אברהם את ידו דלא בשעת צעריה אתפרכס):