[לאאזמן, גורל ווארפין] (יומא כב) ארבע פייסות היו שם (שבת קמח) מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו פי׳ לשון פייס שמפייסין למי יבא חלק זה ובלבד שיהו החלקין שוין אבל מנה גדולה כנגד מנה קטנה כלומר למי יבא הפייס יטול הגדול אסור משום קוביא והיינו דומיא דמשחקין בקוביא דהוי אסמכתא ולא קניא ור״ח ז״ל פי׳ מלשון פיס כי ההיא דאמר מי מפיס וכמו שאמרנו על השכר מיסרו ומפיס וכבר פירשנו בערך מפיס (תמיד פ״א) אמר להס מי שטבל יבוא ויפיש הפיסו זכה מי שזכה גורלך תפיל בתוכינו תרגום פייסך ארמא בינתנא (א"ב בנוסחאות כתוב ניסך והוא טעות):