[האלץ, בוים] (מ"ק ח) עצים ואבנים בעלמא לא מטמו והכא מטמו פי' מטומאה דביתו לא ילפינן דהוי חידוש וכל היכא דאיכא חידוש אין לך אלא חידושו דהא עצים פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה (חולין קכט) למה לי הבשר הרי מטמא טומאה חמורה על גבי אביו כלומר שהאבר מטמא במשא והבשר אעפ"י דלעצמו הוא טהור הרי מטמא ביישא על גב האבר וא"ל כששימש כלומר כיון דהבשר בלא אבר אינו מטמא דהאי אבר משמש הבשר לא חשבינן ליה אלא כמו שמונח הבשר על גבי עץ והאבר מטמא במשא אבל לא הבשר. כיפת שאור שיחדה לישיבה בטלה פירוש כיפת שאור שהיא קשה ויחדה לישיבה בטילה מתורת האוכלין ומטמאה במושב הזב כשאר מושב כששימש מעשה עץ שימש. פי' לא יאמרו מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה דזה שאור אינו חשוב אלא כחתיכה של עץ וחתיכה של עץ שישב עליו הזב מטמא מושב (תמיד פ"ב) כל העצים כשרים חוץ משל זית וכו' עד ושל עץ שמן פי' לשון ישמעאל גנס מן אלצנובר והן איצטרובילין ובלע"ז פיני"י (פסחים לא) עץ פרור מגעילו ברותחין פי' כף של עץ ששופכין בו המרק מן הקדירה ומנער בו הקדירה (סוטה מב) כתי' חץ חניתו וקרינן עץ חניתו עדיין לא הגיעו לחצי שבחו מיכן שאסור לספר בשבחן של רשעי' אי הכי לא לפתח ביה כלל לאודועי שבחיה דדוד: