[צעהלען. שרייבין. געלעהרטער] (ברכות מה חולין קו) שנים שאכלו מצוה ליחלק בד"א כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. (קדושין ל) לפי' נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים ו' דגחון חצי אותיות של תורה דרש דרש חציין של תיבות והתגלח בפסוקין וכו' (בריש כלים) ומצורע בימי ספרו פי' דין המצורע לאלתר כשיתרפא מביא שתי צפרים ויושב ז' יעים מחוץ לאהלו ואלו ימים נקראו ימי ספרו וביום השמיני מביא ג' קרבנות וטהור לגמרי כמפורש בריש פרשת זאת תהיה (קדושין כה) והיא שנספרת על גב היד פי' נספרת בסדר האצבעות (נדה לז) מה ימי נדה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן פי' כימי נדת דוותה לא צריך דהא כתיב וטמאה שבעת ימים אלא לדרשה אתא דכימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה דאין בהן נעשית זבה ומאחר שאין ראוין לזיבה אין ספירת ז' עולה בהן דכיון דאין זיבה אין ספירה אף ימי לידתה אותו יום שהיא יולדת בו ואין ראוי לזיבה כדאמרן מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואין ספירת שבעה עולה מהן אלמא דאינה סופרת ואינה עולה למנין שבעה נקיים (שם נד) זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. פ"א מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה שאפי' כל ז' רואה דם אינה נקבעת זבה ואם היתה זבה קודם אין ספירת ז' עולה בימי נדתה דכיון דהגיע זמן נדתה וראתה דם אפילו ספרה מקצת נקיים סתרה ולא סלקא: