[זעגען. שפאלטען] (שבת מד) האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן פי' אלו עצי דקלים שהן עומדים שיכי שיכי כעין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מביניהן כמין קמח דק לפיכך המנפצ' חייב משום טוחן ואי קפיד אמשחתא כגון שהוא צריך עץ שעבה פחות מטפח והוא ממעטו כדי להתכוון לצרכו חייב גם משום מחתך. פ"א דסלית סילתי שמבקע עצים ואי קפיד אמשחתא שיהו כל החתיכות במד' א' בפירו' ראשון השווהו לסלת חטים ובפירו' שני השיוהו להאי דגרסינן (ב"ר קיג) רבינא זבין דיקלא לסלותי. ס"א לצלוחי פי' זבן דקל הוא ועכו"ם ביחד לקצצו חתיכות ולחלקן א"ל לשמעיה אייתי לי מעיקר של דקל מאצל השרשים ששם עביו דעכו"ם מניינא ידע ובמניינא קא מיפייס. גואזא סילתא ושרגא כבר פי' בערך גז ואפכינן סילתין כבר פי' בערך גת (ביצה יט) השתא סלותי מסלתינן בחולו של מועד פי' מחתכינן חתיכות העצים ור"ח זצ"ל פי' כלומר עושה אדם מלאכה כגון סלין וכיוצא בה ואני אומר שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד אבל לבקע עצים לצורך אכילה שרי פי' בתשובות ואפכינן סילתי חתיכות עצים ובארץ משך קורין להו סילתא: