[צריקציהען] (שבת מ) יד סולדת בהן אסור היכי דמי יד סולדת בהן אמר רחבא כל שכריסו של תינוק נכוית הימנו (גיטין נז) לובן ביצה סולד מן האור ש"ז דיהה מן האור (חולין קה) לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן (נזיר נ) תנן התם (מכשירין פ"ה) כל הנצוק טהור וכו' עד מפני שהן סולדין לאחוריהן פי' חוזרין לאחוריהן לפי שהדבש הזיפי' והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכדה שנשפך ממנה וכן פי' חוטמו סלד (בכורות מד) שנכווץ ראש חוטמו למעלה. פ"א בירושלמי שהיד סולדת בהן סולדת היא שולטת (ב"ר פ' נ"ב) וה' המטיר ובפסקא דבחדש השלישי א"ר יונתן למה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת לאחוריה שיודעת שנדונית בה מאי טעמא ימטר על רשעים פחים אש וגפרית: