[ענטשלוממערו] (פסחים קב) א"ר יוסי נתנמנמו יאכלו (גמ') ה"ד מתנמנם א"ר אשי נים ולא נים תיר ולא תיר וכו' היא נימא ודיקולא שפיל כבר פי' בערך דקל (מ"ק כח) חזייה דקא מנמנם (קידושין עב) כי הוה קא מנמנם ר' פי' כי שכיב להיפטר מן העולם (א"ב לשון מקרא הנה לא ינום):