[צעהלען] (בסוף תרומו') לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פיטמין פי' כרוכל המוכר בשמים ומונה והולך ומשייר אלא מנו ז' משקין בלבד טמאין ואין מוסיפין עליהן כלום ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורי' (בכורות נט ב"מ ז) מניין הראוי פוטר פי' כגון שהיו לו עשר צאן בדיר שהן ראויין לעשר והוציאן בפתח אחד והוא מונה למי שיצא תחילה קראו אחד והיוצא אחריו מנאו שני ואחריו שלישי וכן כולם עד שיצאו התשעה אע"פ שלא יצא אחריהן העשירי אלא מת או קפץ מתוך הדיר קודם שיסקרו בסיקרא ונתערב עם המנויין נפטרו במנין הראוי. (ובילמדנו והיה עקב פרשה כי הארץ) מהו חיטי מינית שהיתה אשה מונה חיטה חיטה שהיו גסות. (במגילת איכה ותזנח משלום) רבי אחא אמר חיטי מינית חיטין דמניין. (נזיר כ) במערבא אמרו אין הכחשה במונה (פסחים פט) נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט (בגמ' הממנה אחרים) בממנה על פסחו ורבי היא פירוש ממנה לזונה על פסחו בשביל אתננה (א"ב לשון מקרא זה מי מנה עפר יעקב):