[מעלאנען] (בריש כלאי') הקישו' והמלפפין אינן כלאים זה בזה פירוש בירושלמי אדם נוטל מעה אחת מפטמ' של אבטיח ומעה של קישות ונוטען והוא נעשה מלפפון רבי יהודה אומר כלאים דקא סבר עיקרן כלאים אדם נוטל מעה אחת מפיטמ' של אבטיח ומעה מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים לפום כן צווחין ליה מלפפון בלשון יוני. (תרומות פ"ב) הקישות והמלפפון מין אחד רבי יהודה אומר שני מינין. (שם פ"ו חולין קי) שלשה משקין אסורין משום גלוי וכו' עד הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות (סנהדרין קי) כי מלפפנא. (בילמדנו וישמע יתרו) אפילו צנון בתמוז ומלפפון בניסן לא היה שלחנו של שלמה חסר ולמה אמר את הכל עשה יפה בעתו מפני שהטעם משתנה: (א"ב היונים קראו מלופפון למין פרי האדמה ערב למאכל ומלא מיץ מתוק והוא הנקרא בלשון הקדש אבטיח ותרגום ירושלמי ואת האבטוחים וית מלפניא ולפעמים היונים קראו כן למין אחר שהוא גם כן נאכל והוא מלא דדים בולטים ובפרט בקטנותו והוא כמו מין קשאים ונראה כי כן שמו מלופפין בלשון משנה כי הרופאים מנו ארבעה אלו וקראו לזרעים שבמעותם ארבעה זרעים קרים ולכן אמרו שהקישות והמלפפון אינם כלאים כי זרע של שניהם דומה ודוק שבמשנה ובמקומות אחרים נזכרו שלשה מינים לבדם ולא נזכר המלפפון בתוכם כי כללוהו תחת קשאים במאמר הירושלמי לא יכולתי להולמו בדברי רבי יהודה כי מעה של אבטיח לא מתאחי' עם מעה של תפוח ואמת הוא שבלשון יוני קוראים למונים אלו פפון כלומר פרי מבושל ומלא מיץ ראוי למאכל אבל מלון לא נקרא התפוח לבדו כי אם כל הפירות אשר קליפתם רכה ודקה והם רכים ובתוכם פטמא למעט שקדים לוזים ערמונים וזולתם הנקראים בלני בשם סוגיי):