[שלוג]. (פסחים קז) המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא. (יומא עג) והשותה מלא לוגמיו חייב. (סנהדרין קב) גדולה לגימה שריחקה ב' משפחות מישראל וכו' (שם צב) בשביל חנופה שהחניפו לו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שיניו (בכורות לה בגמ' כל המומין) רועה ישראל כי כהנים נאמנין ללגומא לא חיישינן פי' לגומא טעימה מלא לוגמיו מלא פיו (א"ב פי' בלשון יוני לחיכה ויהיה פי' מלא לוגמיו שעור מה שאדם יכול לתת לתוך פיו בלחיכה אחד):