[שטארק] (פסחים מח) חלום בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה וכו' (ר"ה כח) והתניא עתים חלום עתים שוטה אבל כשהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבריו פי' חלום בריא כדכתיב ותחלימני ותחייני. (שבת צא והא איכא מקום חלמי דאיבעי מפקע ליה ושקיל פי' מקום התפר בשולי הכיס. (ע"ז סט) ורבנן לא מסקי אדעתין דאפיך וחזי ליה אי נמי זמנין דחלים פי' פעמים שיבוא הסיתום מבפנים שוה בשוה ויתחבר החדש עם הישן (קדושין כה) מהו דתימא זמנין דחלי' שפוותיה קא משמע לן עי' פעמים שקופץ את פיו ונמצאו שפתותיו דבוקות ואינן נראות היית אומר אינן גלוין קא משמע לן. חולין קכג) לא ישנו אלא טלית אבל עור חלים פי' לא שנו אלא טלית דכיון דנקרעת רובה קרע לה לעולה אבל עור חלים פי' מת חבר הנשא' כי ממעט ליה מה' טפחים מיהא טהור דברי הכל ואמאי לימא דחלים ופריק מתניתא במקצע סביבותיה שאין יכול לחופרו ולחלמו וכי אמינא דחלים במקצע להדיא פי' במחתך נכוחו דרך נכוחה ואפשר לו לחופרה תפירה כעין חלימה אבל המחתך בעקמומית לא חלים ואקשינן מתניתין המפשיט בבהמה ובחיה וכו' אמאי לימא דחלים תרגמא רבי אבון ראשון עושה ניפול פי' ניפול כל מה שמפשיט כאלו אפשיט ואותבינן שעל הצואר שעדיין לא נפשט והנה הוא חלים וקאי למה אמר רבי יוחנן אינו חיבור ופריק אביי בשומר העשוי לינתק מאליו פי' עור שעל הצואר עשוי כשימתח להינתק מאליו אין צריך חתיכת סכין ואקשינן מן התנור שניטמא כיצד מטהרין אותו ממעטו מבפנים מד' טפחים וכי ממעט ליה מז' טפחים בטל מתורת תנור ואמאי לימא חלים שזה ודאי כי מחבר ליה וממרח ליה בטיט חלים פי' חלים מחבר דגרסינן (ע"ז מד) ויתנו עליו את הנזר ואת העדות עדות הוא לבית דוד כל הראוי למלכות חולמתו כולי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב הולמתו וגם בעל הערוך הביאו בערך הלם):