[פעכטער אויף פרוכט] (בפ"ו דדמאי) המוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו (מציעא קג) יבש המעיין נקצץ האילן אינו מנכה לו מחכורו פי' ארים הנוטע שדה חברו ויש לו חציה חוכר כמפורש (שם קא) בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא חוכר נותן לבעל הקרקע כך וכך פירות קצובין וכן השוכר אלא שהשוכר פוסק עליה מעות והחוכר בפירות כל מה שעושה השדה בין רב למעט הכל לחוכר ולשוכר דתניא (דמאי פ"ו) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכ' בפירות אבל המקבל אינו כן אלא המקבל שדה לזרוע ולקצור ולהעמיד כרי בעל הקרקע נוטל חלקי מן הפירות כפי תנאו רובע או חומש. (ב"מ סח) אמר רבה לית הלכתא כטרשי דפפואני פי' הוא טרשא דרב פפא המפורש' למעלה ואם לגורן כטרשי מחוזנאי דזקפי לרווחא לי אקרנא כגון אדם שנותן לחברו קרן ק' זוז ואמר עסקא זה יעלה בה ריוח כ' זוז וכתב עליה שקבלתי מפלוני ק"כ זוזי להתעסק בסחורה מי יימא דלהוי רווחא ולא כחכירי נרשאי דכתבי הכי משכן פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קניא דאיקניא ליה והאידנא דכתבי הכי וקנינא מיניה ושהינן כמה מידנק והדר חכרה מיני' שפיר דמי ולאו מילתא היא: