[שפיז שטעכען פאלמ'] (שבת קט) חוץ ממי דקרי' וכוס עיקרים בגמרא בבלית מפרש מי דקלי'. (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו חוץ ממי דקרים שהוא מברך ברוך שברא מיני רפואות אית דתנו מי דקלים ואית דתנו מי דקרים מ"ד מי דקרים שהן דוקרין את המרה מ"ד מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים. (ביצה ב עדיות ד) בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. (ובפ' ה' דשביעית) אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר. (פרק י"ד דכלים) הקנתר של בנאי והדקר של חרש פי' אית דאמרי הדקר סיכתא בלשון חכמים כמו ששנינו יחפור בדקר ויכסה פי' אחר דקר כנגא ולשון מקרא את כדכתיב ולאתים וי"א דקר כמין יתד וכמין נגר. (עירובין יא שם יו) היו שם שני קנים מדוקרין ועש' להן פאה מלמעלה פי' מדוקרין שדקרו ונעצו אותם בארץ מן וידקור את שניהם. (סוכה יג בגמ' דחבילי קש) קנים הדוקרין מסככין בהן פשיטא היינו יתדות אימ' קנים הדוקרנין היינו נמי דוקרני דקני פי' עיקר הקנים שנתלשו ויש בהן קנים הרבה הדבוקים בעיקר מסככין בהן דינם בדין האפקית' (א"ב פיר' דקל בלשון יוני את ומעדר והוחלפה אות למ"ד לאות רי"ש וכן באפסר):