[דין] (חולין נו) עוף הדק ניקבו הדקין פי' בני מעי' קטנים. (פ"ב דדמאי) בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגס'. (ירושלמי) הין מדה גסה מן הין ולמטה מדה דקה שומן מדה דקה מן שומן ולמעלה מדה גסה (חולין נד) תא שמע מיהא דתנן (בפרק שני בכלים) הדקים שבכלי חרס הן וקרקעותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין פי' הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן או בדפנותיהן שהן הצדדין שיעור שישבו במקום שלא מסומכין. ריש מעיא באמת' בעי גריד' וזהו חלב שעל הדקין (חולין צג נזיר נט) מה עביד לדקים ולא ליסריח פי' שאם יזרוק הדם קודם גילוח ראשו ויניח האמורי' להקטיר עם הזבחים שמביא לסוף שלשים אי אפשר שלא יסריחו הדקים והמעים הלכך מותר להקטירם בחציין כבן זומא: זבל דק וחול (חולין פז בפ' כסוי הדם. שם נא) כתנא דייק ונפיץ לא חיישינן דייק ולא נפיץ חיישינן דקתא חיישינן דק דקתא לא חיישינן פי' דייק ונפיץ לא חיישינן משום ריסוק איברים דרך הוא דייק ולא נפיץ קשה הוא (א"ב פי' רש"י דייק חבוט ולי נראה שהחביטה במקל נקראת כן ואחר כך החביטה ביד נקראת נפוץ ודקת' הוא נעורת הנפרד בשעת החביטה ודק דקתא הוא נעורת דק):