[הייבער] (עירובין קד) מענין בדיופי ומטיפין מאדק פי' בא להודיע שמותר להעלות יין מחבית בדיופי ופי' בדיופי כגון מינקת שיש לה שני פיות ומכניס פיו האחד בחבית ושואב בכל כחו ומעלה היין בכחו ויש פה למעלה מזה פה הדיופי הנתון בפיו כמו דד שהיין בהגעתו לדד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחבית פי' מעיפין מאדק שמענו כי הוא כלי עשוי זלועא כמין כוז נקוב בקרקעיתו נקבין דקין ופיו צר ממלאין אותו מים וסתומים היו וכל זמן שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבין שכח הרוח מונע את המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה את המשקה שבתוכו ומטיף טיפה אחר טיפה טיפות דקות ונותנין תחתיו כלי נחשת כגון ספל וכיוצא בו וכשנופלת טיפה על הכלי משמעת את הקול טיפה אחר טיפה כגון קול משורר ואמרינן מאי לאו מטיפין מאדק שהתירו חכמים לחולה לאו בחולה ישן ומבקשין להקיצו ועושין לפניו זה הקול כדי שיקץ לחולה בלבד התירוה משום סכנה אבל לבריא כי האי גוונא אסור שמוליד קול בשבת וקשיא לרבא דאמר לא אסרו אלא בקול של יד בלבד. ופריק לעולם בחולה נעור ורוצה לישן דמשתמעי הללו טיפי דמטיפין מאדק כי זמזומי (א"ב פי' בלשון יוני כלי ארוך וחלול ושני נקבים משני ראשיו):