[איבער רייבונג] (עירובין ב) בשלמא לבר קפרא גוזמא. (ביצה ד) אפרוח וקליפתו גוזמא (חולין צ'. בפרק ב' דתמיד) החלו מעלין באפר על גבי התפוח וחפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו ש' כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא אמר רבי אמי דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים בשמים ס"ד אלא גוזמא דברו הנביאים לשון הבאי ותבקע הארץ לקולם ותבקע סלקא דעתך אלא גוזמא אמר רבי יצחק אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכת לאפוקי מדרבא דאמר כוס של זהב גוזמא קא משמע לן הני אין אבל התם אין עניות במקום עשירות. ופי' גוזמא לשון הבאי ודברי הבאי אחד הוא והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו והוא כענין ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא משל כשם שהשמים אתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו כך ערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך ואם במנין אתה תמה איך יאמר מנין שאין הדבר בקצבה ההיא כל שכן שאמר ותבקע מעשה שהיה ראוי לתימהון והנה במנין לשון הבאי הרבה באמרן ואילו חיה אלף שנים פעמים ואין זה מצוי באנוש ולמך ע' ושבעה לא קצב' מדוקדקת היא מהכות כסיל מאה אלף גפן בחלף כסף לקבל אלפא חמרא שתי הרי זה מנין שאי אפשר להיות כמשמעו שישתה אחד כנגד אלף אלא לשון הבאי הוא הוא נקרא גוזמא כי הוסיף בעילויו של דבר כלומר אילו היה בן אדם יכול לשתות כך היה זה שותה אף כך הוסיף בעלוי תפוח כי פעמים עליו ש' כור ובפרוכת ש' כהנים מטבילין אותה כלומר כי לא נראה כמה הן והיו נראין לעינים כאשר יראו כורין הרבה והמטבילין נראין כאשר יראה קהל גדול נמשל בעלמא וכן גפן וכיוצא בו וכיון שחקרו אנשי התלמוד וראו כי לא בדקדוק נאמרו משניות הללו אלא הבאי גילו כי כן הם ואשר אמרת מאי שנא הרי מדדמי להו כי באלה פורש בו כך וכל שפורש בו כך או שנודע שהוא כך כענין מגדל הפורח באוי' וכיוצא בו הרי הוא כמותו וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן שאף במקרא יש לומר כן מאי שנא כי ה' אלהיך אש אוכלה מן כי ה' אלקיך הוא האלהים אלא שאין לך להוציא דבר ממשמעו אלא בראיה אף כן דברי חכמים וכל דברי בני אדם כך זאת תשובת רב שרירא ורב האי בנו הגאונים (א"ב פירוש בלשון יוני הפלגה בדבר מה):