[שאטטענבילד ווידערשיין] (יבמות קכב) בגמ' מי שהיה מושלך בבור ודלמא שד הות אמר רב יהודה אמר שמואל כשראו לו דמות אדם אינהו נמי אדמויי מדמו דחזו ליה בביאה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה וכו' (חולין מא) לתוך אוגן של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט (נדרים ט) הלכתי לשאוב מים מן הבור והסתכלתי בבבואה שלי (ע"ז מז) בסוף הלכה דהעכו"ם אילימא קא סגיד ואסירי אי לבבואה דידיה קא סגיד מי שרי. וב"ר (פ' ד') יהי רקיע הבא לי מראות גדולות והביא לו אמר לו ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה הבא לי מראות קטנות הביא לו ראה בבואה שלך ראה אותה קטנה. (ובילמדנו באחרי מות) אשר ישחט שור אין שוחטין לתוך המים ולא לתוך הנהרות למה שהוא עובד לבבואה אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין את הבבואה שבאותן מים שאותן שכרעו על ברכיהם היו עובדין לבבואה פי' הצל שהיו רואים במים: