[דעקרעט, אורטייל]. בילמדנו והנחש היה ערום פי כסיל מחיתה לו ושפתיו מוקש נפשו כל מה שהכסלים מוציאים מפיהן על עצמן הן נותנין האפופוסין אתה מוצא ארבעה שפתחו באף ונטלו את האפופוסין שלהן ואלו הן מרגלים וכו'. ובפסקא ומשה היה רועה ולא עוד אלא שנטלו אפופסין תם עונך בת ציון וגומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני הר סיני שבו נשתנאו אומות העולם להקב"ה ונתן להן אפופסין והגוים חרוב יחרבו אמר רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו אפופסין משם ובוישלח ישראל מלאכים ולא בקשה ליתן להן אפופסין וביפקוד ה' אלהי הרוחות משה נטל אפופסין בשביל בניו. ובריש אלה הדברים כשהרגת את המצרי והוציא עליך אפופסין ובויקרא רבה אל תהי עד חנם פרשת והוא עד או ראה או ידע והלא כבר נתנה תורה אפופסין אם לא יגיד ונשא עונו. ובפסקא דאחרי מות במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמסיני נטלו אפופסין שלהן למיתה ובפ' לדוד ה' אורי וישעי אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא אפופסיות שלו לתוך פיו הה"ד אמר אויב ארדוף אשיג פי' אפופסין גזר דין (א"ב וכן בלשון יוני):