[מאגן] דלבא. (ע"ז כט) בגמרא דמתרפאין. ובגמרא (בחולין נ) באלו טרפות איזהו כרס הפנימית איסטומכא דכרס בלע"ז אסטומ"כו. ובתי הנפש תרגום עקילס אסטומכיא דבר שניתן על בית הנפש (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי פי הכרס לבדו ונעתקה מלה זו לפעמים לכל הכרס ויען כי הרופאים הקדמונים היו קוראים לפי הכרס לב כי בחליו יפוג ויתעלף הלב אמרו חכמינו לפי הכרס אסטומכא דלבא וכן אמרו חולשא דלבא ויוקרא דלבא לחלישות ולכבדות פי הכרס):