[מוטר, גרונד] יש אם למקרא ויש אם למסורת (סוכה ו) (ובמכות ז) ובגמרא דקונה את עצמה (בקדושין יח) (ובפסחים פו). פי' אם למסורת דסוכה רבנן סברי יש אם למסורת וכיון שנכתבו שני' חסרין וא' מלא נצרך לדורשן בסכת אחת בסכות שתים נמצאו ארבעה ור"ש סבר יש אם למקרא ונצרך לדרוש ע"פ הדבור הקרי ונקרא בסוכות בסוכות בסכות ונמצאו שש יש אם למקרא דכיצד צולין ר' יהודה אומר יש אם למסורת יאכל כתיב בבית אחד יאכל יש לו רשות לאוכל לאכלו ולאוכל קא מזהיר רחמנא שלא יאכל אותו אלא במקום אחד ולא בשנים ור"ש סבר יש אם למקרא יאכל קורין על הפסח קא מזהיר רחמנא להאכל בחבורה אחת ולא בשתי חבורות אבל חבורה אחת בשני מקומות רשאין ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד. כאן בעלין כאן באמהות (בעירובין כט. ובפ' כיצד מעברין דף כז בגמרא) דהיו שם גדודיות. האמהות של בצלים. בפיאה ראשי בצלים גדולים ומניחן בארץ לעשות מהן זרע. ובילמדנו באם בחקותי א"ר אחא רביעה אחת יורדת מיד האמהות עולות: