[נישט]. ימנע אדם עצמו מבית המדרש (בשבת פג) ובפרק אין צדין אל בני כי לא טובה השמוע' וכו' (קדושין פא) פן ישכחו עמי (בבראשית רבה פר' לט) ויהי כל הארץ. אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו בפ"ד באבות בפרק בן זומא אל תרצה את חבירך בשעת כעסו מנין אתה למד ממשה בשעה שעשו ישראל את העגל כעס הקב"ה ואמר למשה לך רד אמר משה שעה של כעס היא איני צריך לדבר עכשיו ירד מן ההר ודנם ובדקם בג' בדיקות כמפורש שם ואחר שהמתין כל כך שב להקב"ה והרצה לו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו מנין אתה למד מן הקב"ה כשגלו ישראל לבבל כביכול היה כאלו מתאבל שנא' ויקרא ה' אלהים ביום ההוא וגו' בקשו המלאכים לנחמו אמר להם אל תאיצו לנחמני מהו אל תאיצו אין אלו נחומין אלא ניאוצין הן לפני ואל תשאל לו בשעת נדרו ממשה כשאמר לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אמר משה שעת שבועה היא איני מדבר עכשיו המתין מ' שנה ואח"כ התחיל להתחנן לפניו שנ' ואתחנן אל ה' אמר לו הקב"ה על שהמתנת עלה ראש הפסגה ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו מאדם הראשון כשאכל מן האילן ונתקלקל שנאמר וידעו כי ערומים הם באותה שעה לא נגלה להם הקב"ה בשביל שהיו מקולקלים שנאמר ויתפרו עלה תאנה וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן: