[דער שטיין פון דיא פעראירטע]. (תענית יט ובב"מ בפ' אלו מציאות כח)פי' אם נמחית מלשון וימח את כל היקום כלו' אם כסוה המים כאלו נמחית מן העולם בירושלמי מפרש כשם שאי אפשר לאבן הזאת להמחו' כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו ואבן טועין אבן גדולה היתה בירושלם כדגרסינן באלו מציאות (בגמרא עד מתי חייב להכריז) תנו רבנן אבן טועין היתה בירושלם כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה ותן סימניה ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחית אבן הטועין: