אדם רשע פסול לעדות. דין תורה הוא, שכל הנקרא "רשע" הריהו פסול לעדות, שנאמר (שמות כ"ג, א'): "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס", ודרשו: "אל תשת רשע עד".
ומכאן, שכל מי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות, הרי הוא פסול לעדות, שכן בחייבי מלקות נאמר (דברים כ"ב, ב'): "והיה אם בן הכות הרשע", וכל שכן שמי שחייב כרת או מיתת בית דין, שהוא נקרא "רשע", ופסול לעדות.
והוא הדין למי שלקח ממון חברו שלא כדין, כגון גנב או גזלן, אף על פי שאינו חייב מלקות כי אם תשלומים, פסול הוא לעדות, שהואיל ולוקח ממון שאינו שלו, נקרא "רשע".
מדברי סופרים, כל החשודים לעבור עבירות בדבר שבממון, כגון מלווי בריבית, סוחרי שביעית, הרי הם פסולים לעדות, שכן חשודים הם אף להעיד עדות שקר תמורת שוחד.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)