אבן העשויה לשם השתחוויה. בפירוש המילים "אבן משכית", נחלקו הראשונים, יש מהם שפירשו: אבן מצויירת; ויש שפירשו: אבן עשויה לריצוף הקרקע.
התורה אסרה להשתחוות על אבן משכית - ועל כל אבן גזית - אפילו לה', שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה". וכל המשתחווה - לוקה.
בטעם האיסור, נחלקו הראשונים, יש שכתבו: מפני שכך היה דרך העובדי כוכבים להניח אבן לפני עבודה זרה להשתחוות עליה; ויש שביארו: מפני החשד, שנראה כמשתחווה אל האבן; ויש סוברים שטעם האיסור הוא, מפני שאסור לעשות דבר כדוגמת הדברים העשויים בבית המקדש, כעין מה שאסרה תורה לעשות תבנית היכל ומנורה וכדומה. ומכל מקום אף לטעם האחרון, אין האיסור בעשייה בלבד, אלא בהשתחוויה.
אם יש דבר המפסיק בינו לבין האבן, לדעת רבים, מותר להשתחוות. משום כך נהוג להניח מחצלאות בבתי כנסיות שנוהגים בהם לכרוע על הארץ ביום הכיפורים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)