כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה, מלבד בכור ומעשר ופסח וקרבן שהביאה אישה וקרבן העוף. קרבנות ציבור אינן טעונין סמיכה, מלבד שעיר המשתלח ופר העלם דבר של ציבור.
בקדשי קדשים, היה מעמיד את הבהמה בצפון המזבח, ראשו לכיוון המזבח ופניו להיכל; והכהן מניח שתי ידיו בין קרני הבהמה, וסומך בכל כוחו. בקדשים קלים, מעמיד את הבהמה בכל מקום בעזרה ופניה למערב, והסומך עומד במזרח ופניו למערב וסומך.
בשעת סמיכה על חטאת אשם או עולה, מתוודה על העוון שמביאו עליו (בעולה, עשה או לאו הניתק לעשה); ותיכף לסמיכה שחיטה. בשעת סמיכה על שלמים או תודה, אומר דברי שבח ותפילה לפני הקב"ה.
(כתב: הרב אוריאל לוי)