|
שם:
פתיתה פתיתה: חיתוך המנחות לפתיתים בגודל כזית. נאמר בתורה לגבי מנחת מחבת*: "פתות אותה פתים"[1]; ולמדו חז"ל, שיש לחתוך את המנחה האפויה לפתיתים קטנים. עוד למדו חכמים מכאן לשאר המנחות הנעשות בכלי[2], שאף הן טעונות פתיתה. לא כן באשר למנחת שתי הלחם* ולחם הפנים*[3] מנחות אלה נשארות בשלימותן. באשר למנחת סולת*, הנקמצת קודם אפייה – זו אינה טעונה פתיתה[4]. אופן הפתיתה: את המנחה האפויה כופלים לשניים ולאחר מכן לארבעה, וחותכים[5]. יש מי שסובר, שממשיכים לכפול את המנחה כמידת היכולת, עד שגודל כל אחד מהחלקים יהיה בגודל כזית[6]. דעה נוספת מצינו, האומרת, שיש להמשיך לפרוך את הפתיתים עד שיחזרו להיות כפי שהם היו בעודן סולת[7], כלומר, חלקים קטנים מכזית[8]. להלכה כתבו הראשונים, שלכתחילה יש לחלק את המנחה לחלקים בגודל כזית, ובדיעבד אם חתך לחלקים קטנים יותר, המנחה כשרה[9]. מנחת מאפה תנור לשלביה בציור נראה כהן המוציא מן התנור שבעזרה מנחת מאפה תנור. לאחר הוצאתה, כופל הכהן את המנחה ומחלק אותה לפתיתים בגודל כזית. השלב הבא הוא - קמיצה מתוך הפתיתים, והקומץ מובא אל אש המערכה. יתרת המנחה נאכלת לכהנים בקדושה בעזרה. מנחת כהנים: מאחר שמנחת כהן* קריבה כליל על המזבח ואין בה קמיצה, אין מקיימים בה פתיתה[10]. עם זאת, יש סוברים, שהיו כופלים אותה, אך לא היו חותכים אותה[11]; ויש סוברים, שלא היו כופלים אותה כלל[12]. מנחת כהן משיח: מנחת חביתין* המובאת על ידי הכהן הגדול בכל יום אינה טעונה קמיצה, אולם מאחר שנאמר בה בפירוש "מנחת פתים"[13], למדו חז"ל שהיא טעונה פתיתה[14] – והיו מחלקים אותה לשני חלקים בלבד ולא לארבעה חלקים[15]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
