בין הערביים הוא הזמן הקבוע לעניין כמה מן הקרבנות במקדש, המובאים החל מחצות היום עד שקיעת החמה.

המושג 'בין הערביים', הגדרתו הכוללת היא - משך אחר הצהרים. המושג נזכר בתורה בהקשר לזמן הקרבת כמה מן הקרבנות במקדש, כגון: תמיד של בין הערביים, הדלקת הנרות במנורה, הקטרת הקטורת ועוד. כך גם באשר לזמן הקרבת קרבן פסח ראשון ופסח שני, זמנם מחצות היום ואילך.

הקרבנות המובאים 'בין הערביים'

א. תמיד של בין הערביים, ככתוב: 'את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'^[1]

מנחת חביתין של ערב מובאת בין הערביים, ככתוב: 'זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו... עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב'^[2].

ב. הקטרת הקטורת אף היא מתקיימת בשעת בין הערביים, ולאחריה הדלקת הנרות, ככתוב: 'וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר... וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה'^[3].

ג. קרבן פסח נשחט בארבעה עשר בניסן בין הערביים, שנאמר: 'וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם'^[4].

ד. פסח שני אף הוא מובא בין הערביים, ככתוב: 'בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ'^[5].

בין הערביים – הגדרה

כתבו ראשונים, ש'בין הערביים' ענינו, מחצות היום עד שקיעת החמה, כלומר, משש שעות ולמעלה, שהשמש נוטה למערב והצל נוטה למזרח, משך זמן זה נקרא 'בין הערביים'. עוד כתבו, שמן התורה כל שש שעות אחרונות של היום כשרות להקרבה, ככתוב: 'כי ינטו צללי ערב'^[6], שהחמה נוטה למערב, ואדם העומד בחמה צילו נוטה למזרח^[7]. מצינו מקור לדבריהם במדרש, האומר: 'ראיה לבין הערביים שהוא מ[סוף] שש שעות ולמעלה... כי ינטו צללי ערב [בעת נטיית השמש]'^[8]. מצינו דעות נוספות בהסברת הביטוי 'בין הערביים' ומקור המושג בפסוקים^[9].

בין הערביים להלכה

מצינו דיון בעניין זמן הקרבת התמיד והפסח, האם הוא מתחיל בחצות היום או בשש שעות ומחצה, זאת, מאחר שאין שעת חצות המדויקת ידועה ומוכרת לכל, שכן, השמש בגובהו של רקיע, ורק עם נטייתה מערבה, כשהכתלים מתחילים להשחיר, אזי נודע לכל כי היום מתחיל להעריב. וכך מובא בתלמוד, שבמקדש התבוננו בנטיית השמש ובצל ההולך וניכר בכתלי ההיכל, ורק לאחר חצי שעה משהשחירו הכתלים לגמרי הותר להקריב תמיד של בין הערביים^[10]. כך נפסק להלכה, שמחמת הספק באבחנה, מאחרים את שחיטת התמיד, ו'תמיד של בין הערביים שוחטים אותו משיאריך הצל, ויוכר לכל שהאריך, והוא: משש שעות ומחצה ולמעלה'^[11]. עם זאת, אם נשחט קרבן פסח מיד לאחר חצות היום - כשר. באשר לזמן סיום 'בין הערביים' מבואר בהלכה, שהגדרתו היא 'סוף היום', כלומר שקיעת החמה^[12].

מן המדרש

תמיד של בין הערביים מכפר עוון

'את הכבש השני תעשה בין הערביים: אמר רבי יהודה בר סימון: מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, כיצד? תמיד של שחר מכפר על עוונות שנעשו בלילה, תמיד של בין הערביים מכפר על עונות שנעשו ביום. מכל מקום לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שנאמר (ישעיה א): צדק ילין בה'^[13] .

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)