כלי עץ בעל קיבולת של ארבעים סאה ושוליים יציבים המאפשרים להעמידו על הקרקע. הדוגמאות הנפוצות ביותר בחז"ל הן 'שידה, תיבה ומגדל'.
כלי כזה, כל עוד לא מטלטלים אותו עם תכולתו, איננו מקבל טומאה ואף חוצץ מפני הטומאה באוהל מת. חז"ל לומדים זאת בספרא (י"א, לב) מהשוואת 'כלי עץ' ל'שק': 'מה שק מיטלטל מלא וריקן, אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן'. דרשה זו מתייחסת לכלי עץ בלבד, ולכן כלי העשוי לנחת מכל חומר אחר יהיה טמא.
שיטה זו חולקת כנראה על הדעה שכל 'כלי הבא במידה' איננו מקבל טומאה, ואף נחשב כאהל.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)