צורת הפתח היא מחיצה הלכתית, הנחשבת כסגירה לכל דבר ועניין. הסברא העומדת מאחורי סגירה זו היא: שבכל מקום סגור ישנם פתחים המאפשרים כניסה ויציאה. אין מגבלה כמה פתחים ניתן לפתוח במבנה סגור, וישנם בתים עם פתח אחד, וישנם בתים עם פתחים רבים.
המבנה של צורת הפתח מורכב משלושה חלקים, כל חלק והלכותיו 1. שתי מזוזות 2. משקוף 3. חלל הפתח - התנאי הבסיסי של מבנה צורת הפתח הוא: שהמשקוף יהיה מונח על גבי המזוזות. משום שבדרך כלל בונים פתחים בצורה כזו שהמזוזות "סוחבות" את משקל המשקוף.
היכן זה פוגש אותנו?
רוב מוחלט של העירובין כיום בנויים מצורת הפתח. העמודים משמשים כמזוזות, וחוט העירוב משמש כמשקוף. די בללמוד את הלכות צורת הפתח כדי לבדוק את העמודים והחוטים של העירובין השונים, ולתהות על קנקנם.. 
ראוי להזכיר את שיטת הרמב"ם הסובר שלא ניתן להקיף בצורת הפתח הקיף שלם, אלא צריך שלפחות 50% מההיקף יהיה מחיצות של ממש, ואת הנותר ניתן לסגור בצורת הפתח. יתכן וסברתו שלא מצאנו בית שכולו פתחים.. ורק כשחלק משמעותי סגור, ניתן להרבות בפתחים. השו"ע מביא את שיטת הרמב"ם כי"א, ובמשנ"ב כתב שראוי להחמיר כשיטתו.. 
בעירובין הגדולים, לא ניתן להחמיר את שיטת הרמב"ם.. וכמעט בכל העירובין מקילים שלא כשיטת הרמב"ם. למעט מספר עירובין שכונתיים, ויישובים או בסיסים המוקפים בגדר.
(כתב: הרב אברהם רינת)