תיקון חכמים להתיר לטלטל בשבת מן החצרות למבוי ומן המבוי לחצרות, על ידי שכל דיירי המבוי מניחים בערב שבת מזון באחת מן החצרות.
איסור טלטול חפץ ארבע אמות ברשות הרבים הוא איסור דאורייתא, ונכלל במלאכת "הוצאה מרשות לרשות" על פי "הלכה למשה מסיני". אחד מתנאי רשות הרבים הוא שהרשות לא תהיה מוקפת מחיצות משלוש רוחותיה. מקום המוקף משלוש רוחותיו הוא רשות היחיד מן התורה ומותר לטלטל בו.
ואולם, מדרבנן נאסר לטלטל גם במקום המוקף משלוש רוחותיו, גזירה שמא יבואו להקל יותר ולטלטל גם במקום שיש לו שתי מחיצות בלבד, שהוא רשות הרבים מן התורה. ולא התירו חכמים לטלטל אלא במקום המוקף מארבע רוחותיו.
אמנם, הם שגזרו, והם שהתירו על ידי תיקון נאות: "מבוי סתום" (מקום המוקף משלוש רוחותיו ופרוץ ברוח רביעית) - הותר לטלטל בו על ידי הכשר "לחי" או הכשר "קורה". "לחי" - הוא קרש וכדומה שמעמידים אותו ברוח הפרוצה של המבוי, בצדה של הפירצה כעין מזוזה. "קורה" - היא מוט וכדומה שמניחים אותו מעל הרוח הפרוצה, על גבי שתי המחיצות כעין משקוף. מבוי סתום המתוקן ב"לחי" או ב"קורה", מותר לטלטל בו אף מדרבנן.
אמנם, חכמים אסרו לטלטל אף במבוי המתוקן בלחי או בקורה אם הוא משותף לכמה חצרות, כדרך שאסרו לטלטל בחצר המשותפת לכמה בתים, וכדרך שהתקינו לחצר את היתר "עירוב חצרות" (ע"ע), כן התקינו למבוי את היתר "שיתוף מבואות", ואין בין זה לזה אלא שינוי השם בלבד.
לכן, אסור לדיירי החצרות לטלטל מן החצרות למבוי ומן המבוי לחצרות אלא אם כן הניחו בערב שבת מזון משותף באחת מן החצרות, שעל ידי כן נעשה המבוי עם כל החצרות כרשות אחת. פעולה זו נקראת: "שיתוף מבוי", והיא מתירה לטלטל בשבת מן החצר למבוי ומן המבוי לחצר.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)