עצם מן המת כשיעור "שעורה", שהיא מטמאת במגע (אם אדם נוגע בה) ובמשא (אם אדם נושא אותה, אף על פי שאינו נוגע בה), ואינה מטמאת באוהל.
עניין טומאת עצם נזכר בתורה פעמיים: א. בטומאת אוהל נאמר: "או בעצם אדם"; ב. בטומאת מגע נאמר: "ועל הנוגע בעצם". שלא כבטומאת מגע בה נאמר רק "בעצם", הרי שבטומאת אוהל הדגישה התורה ואמרה: "בעצם אדם", ללמדנו שאין עצם מטמאת באוהל אלא אם כן ניכר עליה שהיא של אדם, כגון שיש עליה בשר וגידים, אבל אם לא ניכר עליה שהיא של אדם, אינה מטמאה אלא במגע ובמשא אך לא באוהל.
עצם כשעורה שנחלקה לשתיים (כך שאין בכל חלק כשיעור שעורה), יש אומרים שהיא מטמאת במשא, אך לא במגע, ויש אומרים שמכיון שנחלקה לשתיים שוב אינה מטמאת כלל.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)