תיקון חכמים להתיר לטלטל בשבת בתוך חצר משותפת ומן הבית לחצר המשותפת ומן החצר המשותפת לבית, על ידי שכל דיירי החצר מניחים בערב שבת מזון בביתו של אחד מדיירי החצר.
מדין תורה, חצר המוקפת מחיצות מכל רוחותיה, הינה "רשות היחיד" גמורה ומותר לטלטל בתוכה, וממנה לבתים הפתוחים לה, ומן הבתים - אליה, בין אם היא שייכת לאדם יחיד ובין אם היא שייכת לאנשים רבים.
אך חכמים (שלמה המלך ובית דינו) אסרו לטלטל מחצר משותפת לבתים פרטיים ומבתים פרטיים לחצר משותפת, כסייג לאיסור שאסרה תורה לטלטל מרשות הרבים לרשות היחיד ולהיפך, והטעם: חצר משותפת היא מקום שימוש לרבים ודומה מבחינה זו לרשות הרבים.
כדי להפקיע איסור זה תיקנו חכמים "עירוב חצרות", שעניינו: הנחת מזון בערב שבת על ידי דיירי החצר, בביתו של אחד מהם. על ידי כך נמצאת רשותם מעורבת, כאילו כולם מרוכזים באותה דירה שמונח בה מזון העירוב, וכל החצר על בתיה כאילו היא רשות אחת ואחידה.
אם אחד מדיירי החצר לא עירב עם שאר דיירי החצר, הריהו אוסר עליהם להוציא בשבת מבתיהם לחצר או להכניס מהחצר לבתיהם; ואולם, אם אותו דייר ביטל את רשותו לשאר הדיירים, כולם מותרים להוציא ולהכניס מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים.
בגדר הביטול נחלקו תנאים: יש אומרים שביטול זה הוא הקנאה, שמקנה את רשותו לשאר בני החצר, ויש אומרים שביטול זה הוא סילוק רשות, שאותו דייר מסתלק מרשותו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)