החובה לברך בכל יום לפחות מאה ברכות.
תקנה זו נתייסדה על ידי דוד המלך, שנאמר: "נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על" - "הוקם על" כתיב, שהקים יסוד מאה ברכות כמניין "על". היה זה כשהודיעו אנשי ירושלים לדוד המלך כי בכל יום ויום מתים מישראל מאה נפשות ולא ידעו מהי הסיבה לכך, עד שהבין דוד ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות.
רמז לכך מצאו גם בפסוק: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך" - אל תקרי "מה" אלא "מאה", כלומר: מאה ברכות ה' אלוקיך שואל מעמך. רמז נוסף: "הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'" - "כי כן" בגימטריא 100.
למעשה - חשבו ומצאו, כי המדקדק בתפילות ובברכות, מברך בכל יום למעלה ממאה ברכות. ובשבת שתפילת העמידה אינה כוללת אלא שבע ברכות בלבד, יש להשלים את מאה הברכות על ידי ברכות על פירות, מגדים וריחות טובים במשך היום.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)