עצה ללוחם במלחמת היצר: יזכיר לעצמו את היום שבו יצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשיו. מחשבה זו תסיר מלבו את העבירות והמידות הרעות אשר היצר מסיתו להן.
אמר רב לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודומו סלה". מדברי הגמרא עולה, כי זיכרון יום המוות הינו התרופה היעילה ביותר להתגבר על היצר הרע.
מאידך, בדברי הנביא ישעיה מצינו, כי זיכרון יום המוות גורם לחיזוק תאוות האדם: "ויקרא ה' אלקים... והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכל ושתה כי מחר נמות". הרי ש"כי מחר נמות" מהווה נימוק לאכילת בשר ולשתיית יין. בדומה לזה מצינו בדברי עשו: "ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". כיצד הופך עשו את היוצרות ומשתמש בסגולה הרוחנית של זיכרון יום המוות לחיזוק תאוותו ולביטול ערך הבכורה?
התשובה על כך היא: זיכרון יום המוות אינו תרופת פלאים לביטול התאוות, אלא זיכרון הבא לעורר את האדם שישים לב לכך שיש קץ לימיו עלי אדמות. וממילא הרואה בעולם הזה ובתאוותיו את עיקר מגמת חייו - ועומד לרשותו רק פרק זמן מוגבל - יתעורר ויתאמץ לחטוף ולהשיג כמה שיותר בזמן שהוא עדיין חי להוסיף תאוה על תאותו.
אך מי שעושה מלחמה עם יצרו ועוסק בתורה וקורא קריאת שמע, הרי כל מגמתו וחפצו להכנס לטרקלין של עולם הבא, אשר שעה אחת של קורת רוח שם יפה מכל חיי העולם הזה. אדם כזה גם יודע, שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, לכן הוא מזדרז להתקין עצמו כאן בפרוזדור. וכנגד היצר הרע המפריע לו בדרכו, נתנו לו חז"ל עצה שיזכיר לעצמו את יום המיתה. כשיתבונן באחריתו ויזכור שאינו יודע מתי ימות יכנס בו פחד שמא יבוא לעולם הבא בלתי מתוקן, ועל ידי זה יתגבר על יצרו.
על זה אמר הכתוב (הושע יד): "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". דוקא בדרך הישרה והמועילה לצדיקים להגיע לחיים הנצחיים - באותה דרך עצמה נכשלים הרשעים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)