כשיש ספק על דבר מסויים אם נשתנה מצבו או דינו הקודם, כל זמן שלא נודע לנו בבירור שחל שינוי בו או בדינו, אנו מניחים שלא חל כל שינוי.
לדוגמא: בהמה שנשחטה, והתעורר ספק שמא נפסלה בשחיטתה, כל זמן שלא יוודע לנו בבירור שנשחטה כראוי, אנו מעמידים אותה בחזקת איסור שהיתה קודם שנשחטה (איסור אבר מן החי או איסור אינה זבוחה).
דוגמא נוספת: טמא שירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, כל זמן שלא יוודע לנו בבירור שטבל, אנו מעמידים אותו בחזקת טמא. וכן: טמא שירד לטבול במקווה שספק אם יש בו ארבעים סאה, כל זמן שלא יוודע לנו בבירור שיש בו ארבעים סאה, אנו מעמידים אותו בחזקת טמא.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)