תענית בימי: ב - יום שני, ה - יום חמישי, ב - יום שני, שנוהגים בני אשכנז לצום במרחשוון ואייר, החודשים הבאים אחרי החגים סוכות ופסח.
בטעם המנהג כתבו הראשונים, לפי שבחג הסוכות ובחג הפסח עלול אדם לבוא לידי עבירה, שכן בזמנים אלו "מתקבצים אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנים עין זה על זה", ועוד "שברגל אוכלים ושותים שבעת ימים יותר מדאי ומרוב אכילה ושתיה והשמחה פוחזים וחוטאים". משום כך, קבעו אחריהם ימי תענית לתשובה ולכפרה.
טעם אחר לתעניות אלו: "לפי שאחר פסח וסוכות האויר משתנה וגופו של אדם נחלש, כי לא הורגל לאותו אויר, ולפיכך מתענים ומתפללים שיחזק הקב"ה את גופנו".
סיבה נוספת: "הטעם שמתענים במרחשוון כדי שהיורה ירד לברכה על הזרעים, ובאייר שלא תלקה התבואה בשדפון וירקון".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)