בכל יום היו מקטירין מנה קטורת על מזבח הזהב, מחציתו בבוקר עם תמיד של שחר ומחציתו בערב עם תמיד של בין הערביים, ס"ה 365 מנה כמניין ימות השנה. ואין מקטירין קטורת בנדר או בנדבה. שלושה מנים יתרים של קטורת, שמהם נוטל כהן גדול מלוא קומצו ביום כיפור, ומוסיף ומקטיר בקודש הקדשים מול ארון הברית.
סדר הקטרת הקטורת בכל יום בשחר ובערב, כך הוא: 1. הכהן הזוכה בפיס בהקטרת הקטורת, נוטל כלי שרת מזהב הנקרא בזך, מלא קטורת במשקל חמישים דינרים (חצי מנה), ונותן על הבזך כיסוי. 2. היה נותן הבזך עם הכיסוי לתוך כלי שרת מזהב הנקרא כף, ומכסה גם את הכף בבגד, ואוחז הכף בידו. 3. הכהן שזכה במחתה, נוטל מחתת כסף מחזקת ארבעה קבין, ועולה עמה למזבח, והולך למקום המערכה השנייה של קטורת, ומפנה עם המחתה את הגחלים הילך והילך, וחותה ונוטל מלוא המחתה מהגחלים הפנימיות המאוכלות, ויורד מהמזבח ומערה הגחלים לתוך מחתת זהב מחזקת שלושה קבין, כדי שתיראה גדושה. 4. הכהן עם כף הקטורת והכהן עם מחתת הגחלים, היו נכנסים להיכל אל מזבח הקטורת. 5. הכהן עם מחתת הגחלים, היה מערה את הגחלים על גג מזבח הפנימי, ומרדדן בשולי המחתה. 6. הכהן עם כף הקטורת נטל הבזך מתוך הכף, ובעל המחתה היה מערה את הקטורת מהבזך אל חופני המקטיר, ואחר כך בעל המחתה השתחוה ויצא. 7. הממונה שעמד חוץ להיכל קורא בקול רם, הקטר! וכל הכהנים שהיו שם מתרחקים מחוץ לשטח שבין האולם והמזבח. 8. המקטיר היה מפזר את הקטורת בנחת כמרקד סולת, ומתחיל לפזר בידו להלאה מלפניו והולך ומקרב ידו עד לפניו, וממתין עד שיתמלא הבית כולו עשן, ומשתחוה ויוצא. עוד עיין ערך 'סמני הקטורת'.
(כתב: הרב אוריאל לוי)