אין המקוה כשר לטבילה אלא אם כן היה בו שיעור ארבעים סאה, שהוא שיעור הראוי לטבילת כל גופו של אדם בבת אחת. וצריך שיהיו מי המקוה מכונסים בקרקע ולא זוחלין, גם צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין האדם או הכלים לבין המים, ואם היה דבר חוצץ לא מועילה הטבילה. מקוה שאפילו מיעוטו מים שאובים, שנשאבו על ידי אדם או שעברו על גבי כלי עם בית קיבול, פסול לטבול בו. מקוה חסר שנפלו לתוכו שלושה לוגין מים שאובים, נפסל מדרבנן ולא תועיל עוד ירידת מים כשרים לתוכו; אבל מקוה שכבר יש בו ארבעים סאה מים כשרים, כל מים שאובים שיכנסו לתוכו אינם פוסלים אותו, אלא נעשים כמותו וכשרים לטבול בהן. לפיכך משיקין מקוה שאוב למקוה כשר, ובכך מכשירים גם את המקוה השאוב לטבול בו.
(כתב: הרב אוריאל לוי)