מצור נְבוּכַדְנֶצַּר: בזמן בית המקדש הראשון נבוכדנצר עשה מצור על ירושלים מעשרה בטבת ט' בתמוז יום בו הצליחו הבבלים להבקיע את חומות העיר ונחרב הבית בתאריך ט' באב.

מצור הרומאים: בירושלים היו שלושה עשירים גדולים "בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת" "נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן" "ְכַּלְבָּא שָׁבוּעַ"להם היו אוצרות אוכל להחזיק את כל ירושלים במשך עשרים ואחת שנה, ולכן צבא שֶׁיָּצוּר על ירושלים יתמוטט כלכלית מִשִּׁינּוּעַ אספקה לחייליו.

הבריונים שבירושלים (סִיקַרִיקִים) שמטרתם היתה להלחם ולהראות את כוחם הרב,משראו שאנשי העיר שאננים, וסומכים על כוחם ועל אוצרות המזון, ולא נלחמים להכניע את הרומאים, שרפו את אוצרות המזון כדי להכריח אותם להלחם על נפשם ולהביס את האוייב

הרומאים ידעו את כוחם הרב של אנשי ירושלים, שהיו מקבלים מעל החומה אבני בליסטראות שנורו ע"י הרומאים, ובכוחם הרב היו עוצרים את האבנים באוויר וזורקים חזרה על חיילות הרומאים והורגים בהם, אולם נירון קיסר ירה חץ לכל כיוון , צפון דרום מזרח ומערב, וכל החיצים התהפכו ונורו לכיוון ירושלים, הבין שרצון ה' להחריב את ירושלים, ולא יעזור ליהודים כוחם ועוצמתם.

המצור התחיל בחודש ניסן, ובי"ז בתמוז הובקעה החומה, ובית המקדש חרב בט' באב.

(כתב: בנימין מאיר כהן)