חג החנוכה הינו חג מתקנת רבותינו, ולא מוזכר בתורה היות ונס חנוכה התרחש בזמן בית שני, שה"יונים" ניהלו מלחמת רוח מול עם ישראל, שרצו להכחיד את טהרת הרוחניות היהודית, וקידשו את תרבות הגוף, ספורט וכדו' ולשם כך השתמשו גם במלחמה פיזית, ולצורך ביצוע הרעיון גזרו לבטל מעם ישראל שלוש מצוות: חודש מילה שבת (ר"ת חמש) היונים הבינו שמצוות אלו הן היסוד של האמונה , וממילא עַם ישראל לא ימשיך להתקיים כּעַם, ללא קיום מצוות אלו, שהן כמסגרת חזקה לשמירת עם ישראל לדורות.

וכשאין שמירה על הלוח העברי (חודש) כל החגים יבוטלו, כולל יום הכיפורים, אם אין מילה, לא תהיה ברית מול בורא עולם, השייכות של היהודי מול בורא עולם תתרופף, ושמירת השבת, יום שבו אנחנו מראים את נאמנותינו לבורא עולם, ולא יוצאים לעבודה, ומראים ביטחון שהפרנסה משמים, יום של תפילה ולימוד, וחיזוק הקשר לבורא עולם.

ובמניעת מצוות אלו, הקשר של עם ישראל למול בורא עולם יתרופף, ועם השנים יעלם.

היוונים רצו לעקור את הקדושה, הם לא עצרו את עבודת ביהמ"ק , תמשיכו לעבוד , אבל מתוך טומאה, שהרי טומאה הותרה בציבור, ואם כולם טמאים, מותר להמשיך לעבוד, ולכן טימאו את כל השמנים שבביהמ"ק.

היו בעם ישראל יהודים שאימצו לעצמם את התרבות היוונית , ונקראו "מִתְיַוְּנִים".

ולעומת צבא יון האדיר, ומכונות המלחמה והפילים, קמה קבוצה קטנה של "חשמונאים" ובראשם "מתתיהו" בנו של יוחנן הכהן הגדול (ויתכן שגם מתתיהו היה כהן גדול), וחמשת בניו, בעקבות הגזירה שכל כלה ביום חופתה , לפני שהולכת לבית בעלה, תבעל להגמון, שרעיון הגזירה לקעקע את יסודות הטהרה של הבית היהודי מתחילת קיומו.

ביום חתונת ביתו של מתתיהו (וי"א אחותו) קרעה הכלה את בגדיה לעיני כל הרבנים והחשובים שהיו במסיבת החתונה, וכשכעס יהודה על הבזיון הנורא לעיני העם, ענתה לו הכלה: "וכעת שאלך להבעל להגמון, על זה לא תכעס", הבין יהודה את המצב, ומיד התחיל המרד, והלכו והרגו את אותו הגמון, והתחילה המלחמה של החשמונאים ביוונים, וחרטו החשמונאים על דגלם מכב"י (מי כמוך באלים ה') והכריזו "מי לה' אלי", ועם קומץ אנשים מועט, נלחמו בחירוף נפש, למען טהרת עם ישראל, ושמירת הצביון הרוחני, ולמרות כוחם המועט, וחוסר נסיונם במלחמה, כשה' נלחם להם הביסו את היונים, וטיהרו את בית המקדש.

מכיוון שזו היתה מלחמה על הטוהר, על הקדושה, למרות שיכלו להדליק בשמן טמא (טומאה הותרה בציבור) לא רצו להדליק בשמן טמא, וכשלא מצאו שמן טהור להדליק את המנורה, כי אם פך שמן טהור, המספיק ליום אחד, עשה להם ה' הנס שאותו פך קטן במקום ליום אחד הספיק לשמונה ימים, (עד שתגיע האספקה החדשה של שמן טהור).

ואנו חוגגים את הדלקת המנורה בטהרה, שזה עיקר הנס, למרות שעצם המלחמה היתה נס שלא נתפס, מיעוט חלש למול רבים ומאומנים, הדגש במלחמה זו היה על הטהרה, ואת זה אנו מסמלים במרכז ההודאה על הנס, ע"י הדלקת חנוכיה שמונה ימים.

חנוכיה: מדליקים חנוכיה בזמן שיש עוברים ושבים להזכיר ולפרסם את הנס (פִּרְסוּמִי נִיסָּא), ולהראות שלא כוחי ועוצם ידי מנצח במלחמה, אלא הכל ברצון ה', ושעַם ישראל רוצה להתנהג בטהרה, אז החיים הם מעל הטבע, גם שמן שבצורה טבעית מספיק ליום אחד, ידלק מעל הטבע, שמונה ימים.

כ"ה בכסלו: נחלק את המילה חנוכה, חנו-כה, לרמוז שהמלחמה הסתימה (חנו או נחו) בכ"ה כסלו, תאריך תחלת חג החנוכה.

סביבון:בחג החנוכה משחקים בסביבון, הסביבון ההפעלה שלו מלמעלה, שבחנוכה המלחמה היתה על הקדושה על הרוחניות, בשונה מההפעלה של הרעשן מלמטה, שבפורים רצה המן להרוג את הגוף.

הסביבון עומד על רגל אחת, להראות שבלי הכח שבא מלמעלה (בהפעלה) אין אחיזה ומציאות קיום, וכשהסביבון מתחכך מספיק זמן בקרקע, הוא מאבד את כוחו ונופל, ועוד הרבה טעמים יש בדבר.

מהדרין, מהדרין מן המהדרין:קיום המצווה , יוצא ידי חובה, בקיום הדלקת, נר אחד בכל יום, יש את המהדרין, שמדליקים נר אחד כל יום, עבור כל אחד מבני המשפחה, והמהדרין מן המהדרין, מדליקים ביום הראשון נר אחד, ביום השני שני נרות, ומוסיף כל יום עוד נר, עד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות.

זו המצווה היחידה שיש בה מהדרין מן המהדרין (עיין "הידור מצווה") והסיבה שבמצווה זו אנחנו מהדרין יותר מכל מצווה אחרת, מפני שבקיום מצוה אדם מקיים בצורה טבעית, ואם יהדר זה כבר מעל הטבע, וראוי לו שיעשה לו נס, בזכות הידור המצווה.

בחנוכה זה ניסים מעל הטבע (7 זה טבע, 8 מעל הטבע) בחנוכה היתה מסירות נפש, למען הטהרה, למען הידור מצווה, שרצו החשמונאים להדליק בשמן טהור, למרות שמצד הדין אפשר להדליק בשמן טמא, כשקיימו מסירות נפש למען הידור, יצרו החשמונאים, קומה נוספת של הידור, ולכן זכו שבמצווה זו, אנחנו מקיימים הידור על ההידור.

שַׁמָּשׁ: אסור להנות מאור נרות החנוכיה, "ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד" קבעו חכמים להוסיף נר שנקרא "שַׁמָּשׁ" ונר זה לא חלק מהמצוה, ואם השתמשנו לאור החנוכיה, לא פגמנו באורה, שהרי השתמשנו מאורו של השַׁמָּשׁ, והשַׁמָּשׁ ממשיך לנו את הקו של שמירת הטהרה ללא פשרות, שמן טהור בלבד, לא משתמשים באור הנרות, להראות שהחינוך היהודי, לימוד התורה, צריכים להיות ללא פשרות וללא שום התחכמויות, וללא נסיון לחפש הֶתֵּרִים, אלא הכל מושלם, ויותר ממושלם "מהדרין מן המהדרין" עד כדי מסירות נפש.

נותר קנקנים:סגולה בדוקה ומנוסה, לקחת מהשמן שנשאר בחנוכיה לאחר ההדלקה, ולמרוח למי שיש "שושנה", ובדוק ומנוסה, וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לְשׁוֹשַׁנִּים, ויזהר לכוון שהשמן שלא שנדלק בפועל, לא יהיה קדוש, ויהיה מותר בהנאה.

(כתב: בנימין מאיר כהן)