שיפה ובעיטה משמעותן שפשוף ומעיכת החיטים לעשיית המנחות. להכנת המנחות כהלכתן, קיימו הכהנים שלוש מאות 'שיפה' וחמש מאות 'בעיטה' בחיטים בטרם נלושו כעיסה אחת^[1].

ביאור השיפה והבעיטה

השיפה היא שפשוף החיטים בכף היד, ואילו הבעיטה היא השפשוף בגב היד באגרופו^[2]. וכתבו הראשונים: "'שיפה', נגזר מן – 'ישופך ראש', ועניינו כאן, שפשוף החיטים ביד בכוח כדי שיוסר אבק שעליהן. ו'בעיטה' - דריסתו ברגל עד שיתקלף [ציפוי הגרעין של השיבולת]. ורבי יוסי אומר, כי הבצק לבדו הוא שצריך בעיטה, כלומר, שמעסין [לשים ומועכים] אותו ביד כדרך הבעיטה. [ולשיטת רבי יוסי] השיפה תהיה בחיטים וגם בבצק במנינים הללו [שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה לכל אחד מהם]"^[3].

סדר השיפה והבעיטה

המכין את החיטים היה שף פעם אחת ובועט פעמיים, ולאחר מכן שף פעמיים ובועט שלוש פעמים, עד שמגיע לסך השיפות והבעיטות הנזכר^[4].

שיפה כיצד? בציור נראה הכהן במקדש כשהוא משפשף את החיטים כדי לנקותם מן האבק שעליהם. בעיטה כיצד? לדעת רבים מן הפרשנים 'בעיטה' עניינה להכות באגרוף על החיטים כדי לקלפם מקליפתם.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)