|
שיירי הדם שיירי הדם הם הדם הנשאר במזרק או על האצבע לאחר מתנות הדם. נאמר בתורה בפרשת החטאת, שמצות החטאת היא, לתת מדמה על קרנות המזבח. ואילו את החלק העיקרי של הדם – 'שיירי הדם' – שופך הכהן אל יסוד המזבח, ככתוב: "ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה, ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח"[1]. מכאן למדו חכמים, שאת שיירי דם החטאת, הנותרים לאחר מתנות הדם בקרנות המזבח, יש לשפוך אל יסוד המזבח. להלן יידונו שיירי הדם בקרבנות השונים, ובגדר ההלכתי של נתינת שיירי הדם. שיירי דם חטאתבאשר לדם החטאות הפנימיות, כגון, דם פר ושעיר המובא ביום הכיפורים, וניתן לפני הכפורת בקדש הקדשים, וכן על המזבח בהיכל, דין הוא, שלאחר מכן שופך הכהן את שיירי הדם בקרן דרומית מערבית של המזבח החיצון על היסוד המערבי[2]. כך גם דם החטאות החיצונות המוקרבות על גבי המזבח החיצון, זה ניתן על ארבע קרנות המזבח החיצון, ולאחר מכן שופך הכהן את שיירי הדם בקרן דרומית מערבית של מזבח החיצון, על היסוד הדרומי[3]. שיירי דם של שאר הקרבנותשיירי דם עולת התמיד ניתנים אף הם בקרן דרומית מערבית של המזבח החיצון, על היסוד הדרומי[4]. כך גם דם אשמות, עולות ושלמים[5], וכן שאר הקרבנות שדמם ניתן על המזבח החיצון[6]. יש מן הראשונים, החולק ואומר, שבשאר קרבנות חוץ מחטאת, שדמם ניתן על המזבח בזריקה מכלי, אין הכרח שיהיו שיריים, אלא יכול לשפוך הכל על קרנות המזבח[7]. שיירי הדם בעבודת יום הכיפורים בציור נראה כהן גדול ביום הכיפורים, לאחר שיצא מקדש הקדשים ומן ההיכל. שם היזה מדם הפר והשעיר כנגד הכפורת בקדש הקדשים. כן היזה מן הדם על הפרוכת, ולבסוף היזה על מזבח הזהב. על כך נאמר בתורה, שאת שיירי הדם ישפוך הכהן אל יסוד המזבח, ואמרו חכמים שיעשה זאת, על יסוד דרומי מערבי. מתן שיירי הדם - אינו מעכבנתינת שיירי הדם, ואפילו שיירי דם חטאות הפנימיות, אינה מעכבת את כפרת הקרבן[8], ולפיכך אם נשפכו שיירי הדם על רצפת העזרה בטרם שפך אותם ליסוד – אין צריך להביא דם אחר ליסוד.[9] לאור האמור, הזורק שיירי הדם בחוץ – פטור[10]. כמו כן, אם ניתז משיירי דם החטאת על הבגד – אין הבגד טעון כיבוס[11]. שיירי הדם שבאצבעבמתנות הניתנות באצבע, שיירי הדם הנותרים באצבע לאחר נתינת מתנה אחת – פסולים למתנה אחרת. לפיכך, הנותן ארבע מתנות דם החטאת על קרנות המזבח, או המזה שבע הזאות מדם פרה אדומה לכיוון ההיכל – צריך לאחר כל מתנה והזאה לקנח את אצבעו בשפת המזרק, ולטבול את אצבעו בדם פעם אחרת[12]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
