'מכת מרדות' היא כינוי למכות מדברי חכמים על אי קיום מצות עשה מן התורה או על העובר על דברי חכמים.

המלקות שעליהן ציותה התורה הם שלושים ותשע. חכמים גזרו שפעמים יש להלקות על אף שלא נאמר חיוב מן התורה להלקות. מכות אלו נקראות בהלכה 'מכת מרדות'. חכמים גזרו מלקות אלו על מי שביטל מצות עשה מן התורה, וכן על מי שעבר על לאו מדרבנן. להלן יובאו העבירות הנוגעות למקדש והעבודה בו - בקדשים וטהרות - שחכמים גזרו עליהם מכת מרדות.

חומרת המלקות

נחלקו הראשונים אלו מלקות חמורות יותר, מלקות מרדות מדרבנן? - או המלקות מן התורה?

יש אומרים שמכת מרדות שגזרו חכמים חמורה יותר, משום שלוקה עד שתצא נפשו^[1].

אחרים סוברים, שהמלקות מדרבנן קלות יותר ממלקות התורה, כיוון שלא מדקדקים במניין המלקות ובסוג הרצועה המשמשת להכאה^[2].

עבירות בענייני קדשים וטהרות שחייבים עליהם מכת מרדות

חכמים גזרו על שנים עשר דברים הקשורים בעבודה ובקרבנות שהעובר על דבריהם לוקה מכות מרדות:

א. המקדיש יין, סולת, שמן או עצים פסולים^[3].

ב. טמא מת או טבול יום שנכנסו לעזרת נשים, וכן, מחוסר כיפורים שנכנס לעזרת ישראל^[4].

ג. ראשון לטומאה שנכנס למקדש[5][./מכת_מרדות#cite_note-הערה5-5 [5]].

ד. אדם המכניס בגד ראשון לטומאה למקדש^[6].

ה. טמא שהכניס ידו למקדש, וכן אב טומאה מדרבנן שנכנס למקדש^[7].

ו. טמא שנכנס למקדש שלא בדרך הכניסה הרגילה^[8].

ז. אדם שנטמא ויצא בדרך קצרה, אך התעכב כדי השתחוואה^[9].

ח. אדם הגוזז 'קדשי בדק הבית' או עובד בהם^[10].

ט. אדם האוכל קדשים שנטמאו מדרבנן[11][./מכת_מרדות#cite_note-הערה11-11 [11]].

י. טמא בטומאה מדרבנן שאכל קדשים^[12].

יא. טמא שאכל קדשים בדבר שאין דרכו לאכול^[13].

יב. המאכיל כזית קרבן פסח למשומד או לגר תושב^[14].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)